11.27.2006

חלקי כתיבתי במכתב זה שהתפרסם בהארץ

יזמתי את המכתב דלהלן שהתפרסם היום ואני מציין במודגש את חלקי בו:

בזכותו של בגין

בתגובה על "בחזרה לנובמבר 1977" מאת דוד גוברין ("הארץ", 21.11)

דוד גוברין מעלה על נס את ביקורו של אנואר סאדאת, ש"היה אירוע בעל חשיבות עצומה, שהשלכותיו ניכרות עד היום", ונענה ב"הלם", כדבריו, בחלקים בציבור ובהנהגה הישראלית ובקושי "לעכל מהלך אמיתי של שלום ופיוס במערבולת של איבה ושנאה". בנוסף קובע הכותב, כי בעוד ישראל "טענה שידה מושטת לשלום", הרי שסאדאת הוא שלימד "פרק של פיוס, הכרה וכבוד הדדי".

נראה שהכותב, איש משרד החוץ, המתייחס לצורך להתגבר על מחסום פסיכולוגי כדי להתקדם אל עתיד טוב יותר, אינו מצליח לעבור מחסום פסיכולוגי אחר: היכולת להזכיר את שמו של המנהיג הישראלי, שמדיניותו, הצעותיו והזמנתו את סאדאת לירושלים סללו את הדרך לשלום.

ביקורו של סאדאת בנובמבר 1977 התקיים רק לאחר שמנחם בגין נסע בעצמו באוגוסט באותה שנה לפגוש את הנשיא צ'אושסקו בבוקרשט והעביר לו מסרים מדיניים לסאדאת בדבר נכונותו לפשרה תמורת חתימת הסכם שלום עם מצרים. כמו כן שלח בגין בספטמבר את שר החוץ משה דיין לפגישה סודית במרוקו עם נציגו האישי של סאדאת, ובידו מסרים דומים.

בגין, ראש הממשלה של מדינת ישראל, הוא אשר גבר על מחסומים רבים, הושיט את ידו לשלום ויזם את בואו של נשיא מצרים לירושלים. בגין הוא שניהל אתו את המשא ומתן לשלום, הסתודד עמו בקמפ-דייוויד, ולמרות ההתנגדות לכמה מהלכים הן במפלגתו ואף במפלגות אופוזיציוניות, כולל העבודה, חתם על חוזה שלום ראשון עם מדינה ערבית. הרצל מקוב

מנכ"ל מרכז מורשת מנחם בגין

ירושלים

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם תגובות לפרסום [Atom]

<< דף הבית