לא עושים חשבון
מאת אלי פולק וישראל מידד האכזבה התקשורתית מעסקת הטיעון של קצב , גרמה לכתב ערוץ 1 לנפח את מספר המפגינים בכיכר לממדים מופרכים ●במבדורות החדשות לא חשבו לחסוך מהמאזינים את תיאוריה הבוטים של א'.
כל הכבוד ליועץ המשפטי לממשלה מזוז. הוא הצליח להפתיע את חכמי התקשורת. הם ציפו לדמו של הנשיא לשעבר המושלך לכלא בגין עברת אונס. היועץ, בעזרת עסקת הטיעון, ממש לא פעל כצפוי, וכידוע, אין עברה גדולה מזו.
התקשורת התעשתה במהירות. היא התחילה במסע של עליהום על היועץ, קראה להתפטרותו, וכל זאת בלי לדעת מה באמת היה בחומר הראיות. וכך, רשות השידור הממלכתית ארגנה הפגנה 'ממלכתית' בכיכר רבין בשבת. המארגנים לא נאלצו להוציא הון עתק על שלטי חוצות, רשות השידור הממלכתית נתנה להם פרסומת חינם.
גם כאשר התברר שההר הוליד חתלתול, לא התבייש הערוץ הממלכתי לבלף: "200 אלף מפגינים", הודיע הכתב מאזור האקשן. ואילו באולפן, דליה מזור איננה מאמינה, ושואלת את הכתב: אולי התכוונת ל-20 אלף? אך הוא ממשיך בשלו: "הכיכר מלא לגמרי והקהל ממשיך לזרום. 200 אלף איש", הוא מכריז. טוב, אנו יודעים שבאמת לא היו שם יותר מ-20 אלף איש, אך המצחיק ביותר בסיפור הוא שיש מישהו ברשות השידור שחושב שהציבור עדיין מתייחס ברצינות לישראבלוף סביב מספר המפגינים בכיכר רבין. כמו ביותר מדי נושאים, העובדות אינן חלק מהמידע התקשורתי.
ובשולי הדברים, מדוע זוכה אורלי בחיסיון (היא קראה לעצמה בשידור חי אורלי, אז נראה שגם לנו מותר)? ודאי שיש מקום להגן על נשים מתלוננות, ולאפשר להן חיסיון בעדותן במשטרה ובבית המשפט. אך כאשר הן בוחרות לקיים את המשפט בפני הציבור, לא נשארת להן עילה לחיסיון. לא ייתכן שצד אחד יוכל לשמור על אלמוניותו, להאשים צד שני במסיבת עיתונאים במעשים קשים ועדיין לשמור על חסיון. ועוד שאלה שלא נשאלה: האם יתכן שעל מר קצב הופעלו לחצים כדי להבטיח את תמיכתו בתכנית הגירוש של שרון?
פורנוגרפיה בשידורלא, אין כוונתנו לתמונות אלא למילים. מילא, נתנו לאורלי אולפן פתוח, אבל בהמשך המהדורות הבאות הרבות מאוד, ברדיו וגם בטלוויזיה, לא יכלו להצניע במקצת את הביטויים והתיאורים? הרי אף א' ציינה שיש לה אחיינית צעירה, והיא לא יכולה להגיד את הכול.
ולא לכולנו יש אחייניות, אחיות ובנות, שעורכי החדשות לא יכלו להתחשב בהן?!
הומניסטים, ליברליםבבוקר של יום שלישי, 26 ביוני השנה, שודרה התכנית 'המקצוענים' בערוץ 10. בין היתר, התקיים דיון אודות הנושא החשוב, שהוא הריונה של לריסה ט', היא אשתו של יגאל עמיר (האם יקרה משהו אם נכנה אותו 'המתנקש' במקום 'הרוצח'?).
המתדיינים היו מוטרדים משאלה כבדה למדי: במידה והעובר הוא זכר, אם ייערך טקס ברית המילה בין כותלי הכלא. אייל גפן, שהתארח בתכנית, ממש לא היה יכול לעצור בעד עצמו, והתפרץ לדיון בהצעה שאכן יערכו לתינוק ברית מילה, אך על המוהל "לחתוך, אבל לחתוך".
איננו יודעים אם חוק ההגנה למחוסרי ישע מתייחס למקרה כזה, אבל שכך יציע איש משכיל, הומניסט וליברלי?! להתעלל בתינוק בן שמונה ימים, פיזית ונפשית? תארו לעצמכם אם איש המחנה הלאומי, נגיד פרופ' לרפואה, היה מציע שבנו בן ה-13 של מרוואן ברגותי (ואין לנו שום ידיעה שאכן יש לו בן כזה), שיגיע זמן מילתו, יובא לבית הכלא ושם יבוצע בו ניתוח דומה? דבר כזה היה מתקבל בשידור? בטורי הביקורת בעיתונים? בתכניות כמו 'תיק תקשורת'? לא, הוא לא היה מתקבל. אבל לגבי בנו האפשרי של יגאל עמיר מותר הכול, כי "לא נסלח, לא נשכח" (ותודה לי"ב)
מה שהתקשורת לא מספרתעל עו"ד חנן מלצר הוכרז בקולי קולות ובטורי טורים כי הוא עורך הדין הראשון שהתמנה לכס בית המשפט העליון מהמגזר הפרטי. נכון? לא נכון.
כפי שסיונה כהני פרסמה במכתב למערכת 'הארץ', אביה, דוד גויטין שלא בא מתוך מערכת המשפט, התמנה לבית המשפט העליון ב-1953, עד 1961. ואם כבר בחנן מלצר עסקינן, כמה אמצעי תקשורת הבליטו את העובדה שרק עד לפני כשלוש שנים עמד בראש ועדות ומנגנונים פנים-מפלגתיים של מפלגת העבודה? שכבר כסטודנט היה פעיל מרכזי בתא הסטודנטים במפלגת העבודה, ובשנת 1996 התמודד כמועמד לכנסת בבחירות המקדימות? ושאף שימש כיועץ משפטי חיצוני לחברת החדשות של ערוץ 2? האם איש הליכוד יזכה לשקט תקשורתי כזה?
תום עידן בניהוכתבה מפורטת על עידן בניהו כמפקד גל"צ הופיעה בעיתוננו לפני שבוע. בשולי אותה כתבה, ובתגובה לכמה מחמאות שקיבל בניהו, רצינו להזכיר פרטים אחדים. עובדה היא שמספר הדתיים בתחנה ירד בצורה משמעותית, פחות מ-20 בתקופה של 6 שנים. תירוצים אפשר תמיד לחפש, אך העובדות מדברות בעד עצמן.
ד"ר זאב דרורי, מפקד גל"צ הקבוע שקדם לבניהו (טוניק היה מפקד זמני), הביא תריסר שומרי מצוות תוך שנתיים. ובאשר לתוכן, השידורים מתחילים עם מיכה פרידמן, ממשיכים עם רפי רשף, לאחר מכן שעתיים עם רזי ברקאי ובצהרים יעל דן. שידורים אלה מתאזנים בשידור בין 11 ל-12 בצהרים על-ידי אורי אורבך ועירית לינור, או זוג דומה. ביומן הערב ירון וילנסקי ובשמונה חדשות ערוץ 2, ואף בתכניות למאזינים, שלושה מתוך ארבעה מנחים שייכים למחנה ה'נאור'. בין לבין ישנה אוניברסיטה משודרת שמאלנית ליברלית עם אנשי רוח ענקיים מהסוג של פרופ' זאב שטרנהל, שסובלנותו ידועה ברבים ועוד.
נכון, דודו אלהרר נותן תכנית שבועית, ופרנס מביא פסוקים. איזון למופת. מה לעשות, גל"צ של בניהו נשארה מעוז השמאל הליברלי.
בשם אומרם"ב-26 ביוני 2007 השמיעו הטבלואידים הישראליים קול אחר... בעקבות מניפולציה רגשית מתוחכמת של האויב, הם העמידו את עמודי השער שלהם לרשות אלה המצדדים בכניעה בלא תנאי לטרור... בעיית העומק שנחשפה השבוע אינה רק בעיה תקשורתית. השבר אינו רק השבר של 'העיתון של המדינה', אלא שבר של המדינה-של-העיתון..."
ארי שביט, 'הארץ', 29/6/07
פרידה
טור זה מגיע לקיצו לאחר 35 מאמרים שהתפרסמו במשך למעלה משנתיים. הוא יוחלף על ידי טור תקשורת שבועי שאי"ה נמשיך לתרום לו, אך בצורה אחרת. אם הצלחנו ולו במידה מועטה לשפוך אור שונה ומקורי על הסוגיות התקשורתיות הבוערות, הרי שבאנו על שכרנו. תודתנו נתונה לכם קוראינו היקרים, לעורכי 'בשבע' ול'אגודה לזכות הציבור לדעת', אשר ללא עזרתה לא היינו מצליחים לחשוף בפניכם את האמת שרבים מדי מנסים להסתיר. תוויות: א, אבי בניהו, אייל גפן, ארי שביט, חיים מלצר, משה קצב
