11.28.2008

הטור שלי על התקשורת בגליון בשבע 119

זכרון קלוקלטיבי/ ישראל מידד

לי יש מספיק שנים כדי לזכור איך הייתי מסתובב בארכיונים של "מעריב" ו"ידיעות" כדי לחפש חומר עבור גאולה כהן, שאיתה עבדתי, גם במסגרת "המדרשה הלאומית" וגם כעוזר פרלמנטרי שלה. תיקים ומעטפות עם גזרי עיתונים, מדף אחרי מדף. עבודות מחקר בוצעו על בסיס אותו אוצר של מידע. הייתי חורש אותם בשביל ציטטות עסיסיות. ועל מה ההתרפסות הזאת?

קראתי קטע מאת אביבה לורי שהתפרסם ב"מוסף הארץ" ביום ששי שעבר. לורי שמה לב שמפלגת העבודה הציגה כמה ממועמדיה כ"חברים חדשים", כולל יריב אופנהיימר, אבי שקד ועינת וילף. מול הרכישות של נתניהו, העבודה חשב שהיא צריכה, לפחות למראית-עין, להציג בפני התקשורת הרעבה את הרשימה הרעננה שלה. אלא שאופנהיימר כבר התמודד בעבר ומעולם לא עזב את המפלגה. גם וילף התמודדה בעבר פעמיים ושקד פעם אחת. חדשים הם לא.

וכשלורי ביקשה תגובה מליאור רוטברט, הדובר של מפלגת העבודה, הוא לא התבלבל לשנייה. וכך אמר: "זה להיטפל לדקויות. חוץ מכמה אנשים סביבם, אף אחד לא זוכר שהם בכלל התמודדו. גם התקשורת לא זוכרת אותם". אז רוטברט חושב שגם העבר ילך לאיבוד בתקשורת. אני מתחיל להתגעגע לארכיונים של פעם.

11.27.2008

עברית מודרנית

רדיו"ש - לאוויר!

בגץ 8555/07 ‏ ‏ גוש שלום נ' שר התקשורת

_


בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק


בג"ץ 8555/07


בפני:
כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט ע' פוגלמן


העותר:
גוש שלום





נ ג ד




המשיבים:
1. שר התקשורת


2. הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו


3. יו"ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה

ולרדיו, גב' נורית דאבוש


4. מפקד כוחות צה"ל ביו"ש


5. רדיו"ש בע"מ


6. גלי הדרום א.ב.נ. בע"מ




עתירה למתן צו על תנאי




בשם העותר:
עו"ד גבע לסקי; עו"ד סמדר בן נתן




בשם המשיבים 1, 4:
עו"ד אבי ליכט




בשם המשיבות 2, 3:
עו"ד יוסי עבאדי; עו"ד חגי טימנס




בשם המשיבות 5, 6:
עו"ד רמי בן-נתן; עו"ד רותם ידידיה




להודעה בטענות (2008-11-11): בגצ 8555/07 גוש שלום - ב"כ עו"ד גבי לסקי, עו"ד סמדר בן נתן נ' שר התקשורת עו"ד: גבי לסקי, סמדר בן נתן

לעתירה למתן צו על תנאי בטענות (2008-11-11): בגצ 8555/07 גוש שלום - ב"כ עו"ד גבי לסקי, עו"ד סמדר בן-נתן נ' שר התקשורת עו"ד: גבי לסקי, סמדר בן-נתן

לתגובה בטענות (2008-11-11): בגצ 8555/07 גוש שלום - ב"כ עו"ד גבי לסקי, עו"ד סמדר בן נתן נ' הרשות השניה לטלויזיה ורדיו עו"ד: גבי לסקי, סמדר בן נתן

לעתירה למתן צו על תנאי בטענות (2008-02-10): בגצ 8555/07 גוש שלום - ב"כ עו"ד גבי לסקי, עו"ד סמדר בן-נתן נ' שר התקשורת עו"ד: גבי לסקי, סמדר בן-נתן





פסק-דין






השופטת מ' נאור:



1. עתירה זו מיצתה את עצמה נוכח השינוי שחל במצב העובדתי והמשפטי ודינה עתה להימחק.



2. עניינה של העתירה במכרז למתן זיכיון לשידורי רדיו לאוכלוסיה היהודית באזור יהודה ושומרון. העותרת ביקשה בעתירה כי יבוטל המכרז; כי יבוטל נספח שעניינו דיני תקשורת (להלן: נספח התקשורת) שהוציא מפקד כוחות צה"ל באזור; כי תבוטל קביעתה של המשיבה 3 (יו"ר הרשות השניה לטלויזיה ורדיו) בדבר אזור זיכיון ביהודה ושומרון. לחילופין נתבקש ביטול ההוראה במכרז המאפשרת למפעילי תחנות רדיו פיראטיות להשתתף במכרז.





2

3. טענה מרכזית בעתירה הייתה כי מפקד כוחות צה"ל ביקש באמצעות נספח התקשורת, בין היתר, להרחיב את תחום סמכויותיה של המשיבה 2 – הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו מעבר לתחומי מדינת ישראל. לטענת העותרת, המפקד הצבאי נעדר כל סמכות להרחיב את הסמכויות המוענקות לרשות השניה על פי חוק בישראל. בחקיקה שהקימה את הרשות השניה אין כל הוראה המאפשרת לרשות השניה לפעול מחוץ לגבולות מדינת ישראל והמפקד הצבאי לא היה מוסמך לשנות את גדרי סמכותה של רשות ישראלית. כדי שרשות סטטוטורית ישראלית תהיה רשאית לפעול מעבר לגבולות המדינה נדרשת הסמכה בחקיקה ישראלית – והמפקד הצבאי אינו מוסמך לעשות כן. העותרת הוסיפה כי המפקד הצבאי אינו יכול להסמיך גופים אשר אינם כפופים לו וכזאת היא הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו. לפיכך, כך טענה העותרת, כל הפעולות שבוצעו מכוח נספח דיני התקשורת בוצעו שלא כדין. העותרת הוסיפה בהקשר זה כי ממילא אין לאפשר למפקד הצבאי לעשות שימוש בתדרי רדיו ישראליים שהם משאב ציבורי מוגבל של מדינת ישראל.



4. העותרת העלתה בעתירה שתי טענות נוספות. הראשונה הייתה כי הקמת רדיו אזורי רק לאוכלוסיה היהודית באזור יהודה ושומרון משתמשת בקריטריון של דת ומוצא אתני ובכל אופן היא אינה משרתת את האוכלוסיה המקומית. לטענת העותרת, על פי הדין הבינלאומי סמכותו של המפקד הצבאי מתמקדת בהבטחת צרכיה של האוכלוסייה המקומית ובאינטרסים ביטחוניים והקמת רדיו אזורי לאוכלוסיה היהודית אינה באה בגדרי מי מאלו. על כן, כך טענה העותרת, כל הטיפול בעניין על ידי המפקד הצבאי מהווה ממילא חריגה מסמכות מבחינת הדין הבינלאומי. הטענה השנייה התמקדה באפשרות שניתנה למפעילי רדיו פיראטי להשתתף במכרז לרדיו האזורי תוך שהעותרת טוענת כי מתן אפשרות כזו מהווה פגיעה חמורה בשלטון החוק ומתן הכשר לפעילות בלתי חוקית. העותרת טוענת כי לכל הפחות יש לקבוע "תקופת צינון" שרק לאחריה יהיה מקום לאשר השתתפות במכרז למי שהיה מעורב בתחנת שידור שפעלה שלא כחוק.



5. ביום 16.1.2008 קיימנו דיון בעתירה. באשר לטענה כי על פי הדין הבינלאומי הסדרת רדיו אזורי לתושבים היהודים אינה בסמכותו של המפקד הצבאי השיבו המשיבים 1, 4 (להלן: המדינה) כי על פי פסיקתו של בית משפט זה מחובתו של המפקד הצבאי לדאוג לשלומם, לבטחונם ולרווחתם של כל התושבים באזור ולא רק לתושבים המוגנים. המדינה הוסיפה כי הדבר אף מצוי בגדר סמכותו של מפקד האזור

3

על פי כללי המשפט הישראלי המעניקים זכויות חוקתיות גם לישראלים המצויים בשטח הנתון לתפיסה לוחמתית ובין היתר הזכות לחופש ביטוי. מול זכויות אלה, כך טענה המדינה, ניצבות חובותיו של המפקד הצבאי ו"נדמה כי חובתו של המפקד הצבאי היתה לדאוג לצרכיה של האוכלוסיה ולפעול להקמת תחנת רדיו". באשר לטענה כי אין לאפשר השתתפות של מפעילי רדיו פיראטי הודיעו המשיבות 2, 3 כי לאחר שנפתחה תיבת המכרזים התברר כי לא הוגשה הצעה מטעם מפעיל שכזה כך שהטענות בעניין הפכו תיאורטיות. נוכח טענות אלה של המשיבים מיקדנו את הדיון בעתירה בטענה המרכזית של העותרת לפיה המפקד הצבאי אינו יכול להרחיב את סמכותן של רשויות ישראליות לפעול מעבר לגבולות המדינה. בפשטות יאמר כי העותרת למעשה טענה שכל שמוסמכת רשות ישראלית לעשות הוא מה שקבע המחוקק הישראלי וכדי שהרשות תוכל לפעול מחוץ לגבולות ישראל נדרשת היא ל"היתר יציאה" מהמחוקק הישראלי ולא די ב"היתר כניסה" לאזור הניתן מפי המפקד הצבאי. אכן, במהלך הדיון התחדדה שאלת מקור סמכותם של רשויות ישראליות לפעול באזור מכוח הדין הישראלי הפנימי והמדינה ביקשה להגיש הודעה משלימה מטעמה בעניין.



6. בהודעה המשלימה שהוגשה טענה המדינה, בין היתר, כי הסמכות השיורית של הממשלה מהווה מקור סמכות בדין הישראלי הפנימי לפעולה של רשויות ישראליות באזור. העותרת הגישה תגובה מטעמה וביום 16.4.2008 ביקשנו כי המשיבים יחדדו ויבהירו "מכוח מה מוסמכות המשיבות 2, 3 שהן תאגיד סטאטוטורי ויושבת הראש שלו, אשר לגביהן לא חלה לכאורה הסמכות השיורית של הממשלה, לפעול באזור". בהודעה מטעמם טענו המשיבים כי באשר לתאגיד סטטוטורי מקור הסמכות בדין הישראלי הפנימי לפעול באזור הוא פרשנותם של החוקים הספציפיים בישראל. המדינה ציינה כי ניתן היה לבחור גם בדרך פעולה אחרת ולהקים באזור מועצה ורשות הדומות לאלה שהוקמו בישראל וכך "לעקוף" את הקשיים שהעלתה העותרת אך אין פגם בדרך הפעולה שנבחרה, דהיינו בהיעזרות המפקד הצבאי ברשות השניה לטלויזיה ורדיו. העותרת הגישה תגובה מטעמה וקבענו את העתירה לדיון מחדש בפנינו. בתום דיון זה מיום 11.9.2008 החלטנו כי המדינה תגישה הודעה משלימה נוספת ולאחר מכן ניתן החלטתנו.



7. על פי החלטתנו הגישה המדינה הודעה מטעמה. בהודעה זו נמסר כי בסופו של דבר הוחלט לאמץ חלופה משפטית אחרת מזו שעמדה במרכז העתירה, לפיה העניין יוסדר על פי הדין המקומי באזור במובן זה שבמקום הסמכת רשויות ישראליות יקים

4

המפקד הצבאי באזור תאגיד נפרד שימלא את הסמכויות הרלבנטיות. בהמשך הודיעה המדינה כי ביום 7.10.2008 חתם המפקד הצבאי על תקנון המועצות המקומיות (תיקון מס' 189) (יהודה והשומרון), התשס"ט-2008 וזאת מכוח הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס' 892), התשמ"א-1981 (להלן: התקנון). תקנון זה תיקן את נספח התקשורת שבאזור והוא מכונן למעשה את "הרשות השניה לטלויזיה ורדיו איו"ש". התקנון קבע, בין היתר, את סמכותה ודרכי פעולתה של הרשות החדשה, מי יהיו חברי מועצת הרשות וכן מי יהיה מנהלה הכללי. כמו כן קבע התקנון הוראת מעבר לפיה ההחלטות שהתקבלו קודם לתקנון יראו כאילו התקבלו על ידי הרשות שכוננה זה עתה.



8. העותרת הגישה את התייחסותה להודעת המשיבים. היא טענה כי הגוף החדש שהוקם בתקנון הוא גוף פיקטיבי שאין לו כלל שיקול דעת משלו, תקציב משלו, מבנה משלו ואף חברים משלו. כך למשל חברי מועצת הרשות השניה בישראל הם הם חברי המועצה באיו"ש וכך גם לגבי יושב הראש. יתר על כן, נקבע בתקנון כי מנכ"ל מועצת הרשות השניה בישראל – שהינו עובד בשכר של גוף סטטוטורי ישראלי – ישמש כמנכ"ל הרשות השניה באיו"ש וכן נקבע כי כל עובדי הרשות בישראל יסייעו לרשות באיו"ש. מטעם זה גם לא נדרש כל תקציב לרשות השניה באיו"ש שהרי כל הפועלים עבורה מקבלים את שכרם מהרשות השניה בישראל. ואולם, על פי העותרת, אותם עובדים כלל אינם מוסמכים על פי הדין הישראלי ליתן סיוע שכזה ואין לאפשר שיעבוד של תקציבי רשויות ישראליות לטובת פעולות מעבר לגבולות המדינה. העותרת טוענת כי למעשה מבחינה מהותית לא עשה המפקד הצבאי דבר בתקנון והוא ממשיך ומנסה לרתום רשויות ישראליות לביצוע מטלות מעבר לגבולות המדינה מבלי שהן מוסמכות לכך בדין הישראלי. העותרת הוסיפה וטענה כי בתקנון לקח למעשה המפקד הצבאי "גוף סטטוטורי שלם על עובדיו, נכסיו וקנינו הפיסי והרוחני [...] ומנכס אותם לאותה רשות דמיונית שהקים בשטחים, שאינה אלא מגדל פורח באויר". על כן, טענה העותרת, התקנון "לא שינה במאום את המצב המשפטי או המצב דה פקטו".



9. בהודעה מטעמה יצאה העותרת גם נגד הוראת המעבר שנקבעה בתקנון. בהקשר זה טענה העותרת כי הוראת המעבר היא ניסיון להכשיר פעולות בטלות מיסודן. הוראת המעבר, כך טענה העותרת, מכשירה למעשה פגיעה בדמוקרטיה ובשלטון החוק שהרי ההחלטות התקבלו בחוסר סמכות ולכן הן בטלות מעיקרן. לבסוף חזרה העותרת על הטענה כי ממילא על פי המשפט הבינלאומי ודיני התפיסה

5

הלוחמתית מוגבלת סמכותו של המפקד הצבאי לדאגה לביטחון ולהבטחת צרכיה של האוכלוסייה המקומית והקמת רדיו מסחרי המיועד לאוכלוסיה היהודית המתגוררת באיו"ש אינה באה בגדרי אלו. לעניין זה השיבו המשיבים עוד בראשית הדרך את אשר השיבו, ותשובתם הניחה את דעתנו.



10. כפי שנאמר בראשית הדברים עתירה זו מיצתה את עצמה נוכח השינוי שחל במצב העובדתי והמשפטי ודינה עתה להימחק. טענתה המרכזית של העותרת בעתירתה הייתה כי המפקד הצבאי אינו יכול להרחיב את סמכותן של רשויות סטטוטוריות ישראליות מעבר לגבולות מדינת ישראל ומעבר למה שקבע המחוקק הישראלי. לאחר מספר דיונים החליטה המדינה על שינוי התשתית הנורמטיבית במובן זה שכוננה רשות באיו"ש ונקבעה הוראת מעבר באשר להחלטות שהתקבלו בטרם כוננה הרשות באיו"ש. הנה כי כן, לאחר הגשת העתירה חל שינוי במצב העובדתי והמשפטי ושאלת סמכותו של המפקד הצבאי ביחס להרחבת סמכותן של רשויות סטטוטוריות ישראליות אינה מתעוררת עוד נוכח הקמת רשות באיו"ש ולכן דין העתירה להימחק. אכן, העותרת בהודעה מטעמה תוקפת את האופן בו כוננה הרשות החדשה באיו"ש, את אופייה הפיקטיבי לטענתה וכן את הוראת המעבר שנקבעה. מסגרת של הודעה מטעם העותרת אינה המסגרת ההולמת להעלאת טענות נגד המצב המשפטי החדש שכמובן לא היה חלק מהעתירה מלכתחילה (ראו והשוו בג"ץ 6071/06 עיריית אשקלון נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פסקה 3 ([פורסם בנבו], 29.4.2008)). אשר על כן, נוכח השינוי שחל במצב העובדתי והמשפטי אין מקום לדון עוד בעתירה כפי שהיא ואין מנוס ממחיקתה. למותר לציין כי לעותרת שמורות כל טענותיה ואם היא תבחר בדרך של הגשת עתירה חדשה – דלתות בית המשפט פתוחות, מבלי שנביע כל עמדה בדבר סיכוייה של עתירה שכזו. לסיכום, יפים לענייננו דברים שקבעתי בעניין עיריית אשקלון:

"אכן, העתירה עברה גלגולים וזאת עקב שינוי נסיבות. אין מקום לדון בעתירה כפי שהיא, אף שזכותן של העותרות, כמבואר, להגיש עתירה אחרת, שתשקף את מצב הדברים העדכני ואת הסעדים המבוקשים, דבר דבור על אופניו."








11. העתירה נמחקת אפוא. אין צו להוצאות.





ש ו פ ט ת



6









השופטת א' חיות:



אני מסכימה.



ש ו פ ט ת



השופט ע' פוגלמן:



אני מסכים.



ש ו פ ט





הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.



ניתן היום, ‏‏כ"ז חשון, תשס"ט (25.11.2008).





מ' נאור 54678313-8555/07



ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט





54678313




54678313







_

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07085550_C22.htm עע

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

11.23.2008

כש"שתי גדות לירדן" הייתה אידיאולוגיה

לוגו וסיסמא של האצ"ל 1943

פאוזי אל-קאוקג'י


ליד הכותל המערבי בשנת 1900

ירושלים תש"ח



כשתקשורת הייתה פעם עיתונות

הדרכתו של הרב אלחנן בן-נון: על הפגנות ופעילות מחאה

בע"ה מוצש"ק פר' 'חיי שרה' כה' בחשון


לאחי ורעי תושבי שילה וסביבותיה,

שלום וברכה!


בעקבות המצב המסובך, בו אנו נאלצים להפגין ולמחות גם מול חיילים ושוטרים, ברצוני להבהיר את דעתי בנוגע לפעילות זו, המתקיימת לפרקים באזור הישוב.

ביסוד מעשינו עומדת האמונה הברורה שד' מנהיג אותנו במהלכי הגאולה, ולכן מה שאיננו יכולים לעשות, או שאיננו רשאים לעשות מצד הדין והאמונה לא יפיל את המהלך כלו. ההרגשה, שאם לא נעשה דבר מה, כלו כל הקצין, אין לה על מה שתסמוך. התסכולים והסבוכים רבים, אבל אנו באמונתנו המוצקה והמתמידה נעמוד.

לא רק במעשי ד' באופן נסי אנו מאמינים. בראש ובראשונה אנו מאמינים בכוחו האלקי, הרוחני של עם ישראל, ההולך ומתחזק למרות כל הסבוכים. ודאי שאנו רוצים שהכל יהיה מהר; 'משיח עכשיו' ואח"כ 'שלום עכשיו', אבל מהלכי הגאולה מלאים סבוכים שרק ד' מנהיגם, ואנו בטוחים ורגועים בהנהגת ד'. יש שמתוך יאוש אנשים נתפסים למעשים אסורים או קיצוניים. בעיקר גורמים לכך רוחות רעות המשתלטות על ההנהגה של המדינה כבר עשרות שנים. זהו מה שקרה לשאול המלך, שהשתלטה עליו הרוח הרעה, ואנו מצפים להופעת בן דוד. גם אז היה המהלך מלא סבוכים, וספר תהלים מלא בזעקותיו של דוד על רדיפתו. מובן, איננו 'דוד' גם פלוני אלמוני אינו 'שאול'. בינתיים, במקום האישים עצמם, אנו מדברים על כוחות הרוחשים בנפש האומה.

מאידך, המאורעות הקשים שעברו עלינו בשנים האחרונות מלמדים אותנו, שאיננו רשאים לשבת בשקט מול מעשים של הרס והשחתה, ובמיוחד כאלה הגובלים באכזריות. יש חובה מוסרית והלכתית למחות על התנהגות כזאת, שלצערנו מגיעה דרך מערכות של המשטרה או של הצבא שלנו. הרס מבנים והשחתת רכוש המופעלים בסגנון של איפה ואיפה כלפי מתיישבים, והתעלמות מפגיעות חוזרות ונשנות של ערבים ושל אנרכיסטים, הם דברים חמורים. פעמים רבות פעולות אלה של המשטרה מלוות גם בפגיעות גופניות בלי שום הצדקה רק כדי להוכיח שליטה כנגד הצבור, שאין רודף שלום יותר ממנו.

יחד עם זאת, איננו שוכחים שכחות הבטחון שייכים למדינת ישראל, ואנו נשמור בכל כוחנו על המדה הראויה גם מול מעשי התגרות. אנו יודעים שיש מי שמנהל את עולמנו ואת מדינתנו, והוא יודע את טוהר מעשינו, ובלי ספק, יובילנו לגאולה שלמה. כל הפועלים נגדנו לרעה עתידים להתבייש ולבקש סליחה על התנהגות פרועה והוצאת לשון הרע ורכילות כנגד צבור שלם. איננו מיואשים מאמונתו ומכוחו האמיתי של עם ישראל, ואנו מייחלים לראות אנשים אלה חוזרים בתשובה, ומתקנים את כל מה שקלקלו במלוא המחיר שעליהם לשלם. איננו מתייאשים ממערכות השלטון של מדינתנו למרות ההדרדרות בחלקים רבים שלהם. יודעים אנו שעם ישראל צועד קדימה להיות מוסרי יותר, וגדול יותר בתורתו ובמעשיו.

עיקר פעולותינו אינן פעולות מחאה. העיקר הוא לבנות בחומר וברוח את מדינת ישראל וחלקיה. נמשיך לבנות ולתרום כל אחד בחלקו את מה שאנו יכולים. מאידך, כאשר מתרחשים אירועים של הרס ופגיעה אנו נאלצים לצאת ולמחות, משום שהשתיקה עליהם משדרת הסכמה ואף גורמת להפקרות גדולה יותר.


מתוך כך, נגזרים הדברים המעשיים הבאים:

1. חשוב לצאת ולמחות על פעולות של פגיעה והרס.
2. יש חשיבות לצאת בצבור גדול כפי האפשר עם שלטים המבהירים את המחאה.
3. המטרה אינה התנגשות עם כוחות הבטחון גם לא באלימות מילולית.
4. יש להזהר מלהגרר להתגרות ולפעולות אלימות.
5. הכרח הוא שתהיה מנהיגות אחראית בשטח, ויש להשמע להוראותיה. מי שאינו מוכן לקבל את הדרך הזאת באופן מעשי, מתבקש שלא להשתתף אתנו, ולא לגרור אותנו לגבות פעולות שאינן ראויות.
6. במדה וגדלו של הצבור גורם לחסימת צומת, צריך להזהר, ולעשות זאת באחריות בלי לסכן איש.
7. אין שום היתר לזרוק אבנים על ערבים. פעולה זו מסוכנת מאד, ואסור להשתמש בה בשום אופן. [אין מדובר במצבים של סכנה ליהודים כמובן]
8. נערים המשתתפים בפעולות אלה חייבים להיות בהשגחה של מבוגרים, גם מפני הסכנה להם, וגם מפני שלא תמיד שקול הדעת שלהם אחראי די. הכרחי שאנשים מבוגרים ישתתפו בפעולות כאלה, ולא ישאירו אותן לנוער.
9. אין שום היתר לחרף ולגדף שום יהודי גם אם לדעתי הוא פועל באופן לא מוסרי ולא חוקי. הדבר אינו מועיל ואף מזיק.
10. יש לזכור כי במאבק לא כל מה שמותר גם נכון לעשות. צריך לפעול מתוך בטחון, שד' פועל עם עם-ישראל ועם כל אדם שפועל ביושר ובנאמנות לתורה ולחוקי המדינה. כל מה שלא נצליח לעשות בעת הזאת, אנו סמוכים ובטוחים, שד' יהיה בעזרנו להגשימו גם אם בדרכים מסובכות וקשות.

בשם ד' נעשה ונצליח ונלך יחד כולנו באור פני ד'.

אלחנן בן נון, שילה

רגע מביך

לפני שבוע, קיימו תושבי אחד הישובים ביו"ש תפילה והפגנה, אחרי הריסת בנין בקול ציון, שכונה של עדי עד.

ההפגנה עלתה די יפה, אבל היה רגע שאחד מתושבי האזור התאמת מילולית עם חיל. תוך כדי השיחה, פנתה טרנזיט מלא ערבים, ונכנס לכיוון הישוב. התושב צעק על החייל: למה אתה מתעסק איתנו, למה אתה לא מתעסק איתם??

החייל ענה: אתם מעסיקים אותם, לא אני.

גליון 318 של בשבע - הטור במיקרוסקופ

הנה הטור השבועי שלי ב"בשבע":


מתאזנים/ ישראל מידד


א.
על עורכת הדין ציפי חוטובלי, שהייתה חברה בצוות "מועצת החכמים" בערוץ 10 וכן, בעלת טור באתר NRG:
"דבריה הישירים ב'מועצת החכמים' הכעיסו את תומכיו של אהוד אולמרט ואת אנשי קדימה והעבודה. במשך שנתיים הופעל עלי לחץ רצוף מחוגים אלה להדיחה. בכמה עימותים לשוניים נאלצתי לומר ליוסף (טומי) לפיד כי אם יעלה בידו לשכנע את הנהלת ערוץ 10 להדיחה – אתפטר עימה".

דן מרגלית, "נתניהו זכה, אני הפסדתי", ישראל היום, 13.11.2008, עמ' 26

ב.
על ראש הממשלה המתפטר אהוד אולמרט:
"מה בדיוק העיר את ראש הממשלה מתרדמת השלטון שנפלה עליו? התשובה פשוטה: התיקים הפליליים...אנשים שאינם מורגלים להיחקר תחת אזהרה ולהיחשף בקלונם, מחפשים לקראת משפטם את תמיכת מחנה השמאל. השמאל, מבחינתם, שולט בעמדות מפתח בתקשורת ומצויים בו עיתונאים הנגועים בשחיתות ערכית...לעיתונאי השמאל יש כביכול השפעה על מערכת אכיפת החוק. את הניתוח הזה עשה לעצמו בשעתו אריה דרעי...ונהנה מחיבוק אמיץ של רבים מהם. הם גוננו עליו...אריאל שרון היה במצוקה...בחר באותה דרך מילוט והצליח, ואולמרט הולך עכשיו בעקבותיו...".

מרדכי גילת, "איך הפך אולמרט לשמאלן", ישראל היום, 12.11.2008, עמ' 25

סוף-סוף, תקשורת שנקראת כאמינה, הוגנת ומאוזנת. לא?


* ו'הארץ' מופתע. המדינה איננה מתנהלת לפי תכתיביו. הנה כותרת מהעיתון מיום 17.11.2008: "למרות הפרסום ב'הארץ': הרב הצבאי – נמשיך להנחיל 'תודעה יהודית' לחיילים". למרות? בכירי העיתון ממש לא תופשים איך יכול להיות שהרב הצבאי הראשי אינו מציית לפקודתם.

11.16.2008

מיקרוסקופ 317

הסתה תחת לחץ/ ישראל מידד

אין תיאור אחר לשידורו של אתי לנדסברג, 'הרצח הבא', במסגרת מהדורת 'מבט שני' שבערוץ הראשון השבוע חוץ מ'מופע האימים'. התוכנית כולה, על עריכתה, פס-הקול, בחירת החומרים והמשתתפים, זוויות הצילום, התאורה (ובמיוחד בקטע של דניאלה וייס אשר יחד עם עיניה הגדולות וטון דיבורה בוודאי הבריחה ילדים קטנים מחוץ לסלון) ועוד כמה טכניקות היתה מלאכת מחשבת של מניפולציה. גם כשחלק ממרואייניו לא שיתפו אתו פעולה, וסתרו את התזה המרכזית של התוכנית – ה"הסתה" שקדמה לרצח רבין – לנדסברג לא ויתר וחזר ושאל ולחץ. אהוד ברק לא מוצא שום הסתה כמו אז. גם אהוד יתום. גדעון עזרא, שמעון פרס ואפילו יובל רבין במידה גדולה לא היו מוכנים לשתף עמו פעולה, אבל לנדסברג, דרך דיבורו הישיר בהצהרות, בקביעות ובשאלות וגם דרך מצלמתו והמיקרופון שלו באופן עקיף, התמיד בהעברת המסר שלו לאומה. חשבתי שהוא ייפול מהכיסא כאשר ברק לא הסכים עם הנחות-היסוד שלו ואף הצהיר שאינו לובש שכפ"ץ ואין הוא רואה מתנקש מהימין. אבל כל הכבוד ללנדסברג, שזכה עם מרכולתו העלובה לתקציב גדול ולזמן אוויר אדיר. בשביל זה יש רשות השידור.

* מהמדור 'בשם אומרם': "הבעיה האמיתית שלי היא, שבדקה שאנו נותנים טיוטת כתב אישום לסניגור, אני רואה אותה בתקשורת. אני אומרת באחריות מלאה: עורכי דין מדליפים את הטיוטות ומקבלים תמונה בעיתון... מה אנו משחקים? עורכי דין מבקשים קלטת מחומר החקירה ואני רואה אותה בחדשות הערב בטלוויזיה" (פרקליטת מחוז ת"א, רות דוד-בלום, דה-מרקר, יום שני השבוע).

11.15.2008

וכך הוא חופש השידור בישראל

עו"ד ציפי חוטובלי, בעלת תפיסות ימניות, היא חברת "מועצת החכמים" בתוכניתו של דן מרגלית בערוץ 10. וכך העיד מרגלית:

"דבריה הישירים...הכעיסו את תומכיו של אהוד אולמרט ואת אנשי קדימה והעבודה. במשך שנתיים הופעל עלי לחץ רצוף מחוגים אלה להדיחה. בכמה עימותים לשוניים נאלצתי לומר ליוסף (טומי) לפיד כי אם יעלה בידו לשכנע את הנהלת ערוץ 10 להדיחה – אתפטר עימה".

דן מרגלית, "נתניהו זכה, אני הפסדתי", ישראל היום, 13.11.2008, עמ' 26

ותזכורת לדעותיה:

מבוא לביבופוביה
מה כל כך מפחיד את התקשורת בבנימין נתניהו? לציפי חוטבלי יש לכך תשובה חותכת
23/3/2008

כמו אלרגיות אביב מצויות, גם הביביפוביה מתפרצת כשמעמדו של בנימין נתניהו בסקרים בפריחה. לא ברור אם ביבי השתנה אך די ברור שהתקשורת לא השתנתה, ואם לשפוט לפי העיסוק התקשורתי האינטנסיבי ביו"ר האופוזיציה בשבועות האחרונים, הבעיה האמיתית של מדינת ישראל היא לא הקסאמים בדרום, התעצמות החמאס בעזה או המשבר בבורסה, אלא הוצאותיו הפרטיות של בנימין נתניהו במסע ההסברה שלו בלונדון, או העובדה שיש פוליטיקאי במדינת ישראל שמשלם מכיסו הפרטי לראש לשכתו, במקום מכספי הציבור.

- - - -

אז למה בכל זאת כל-כך אוהבים לשנוא את ביבי, ולמה כל-כך נהנים להשמיץ ולהלעיג את דמותו? יש שיגידו שזו תסמונת השנאה לילד המוצלח של הכיתה, שגם יודע להגיד לכולם "אמרתי לכם". אבל זה יותר עמוק מזה, כי שובו של ביבי מחזיר לשמאל את אות הקלון שלו, על כל טעויותיו וכשליו, בניתוח המציאות המזרח-תיכונית.

ביבי הוא תזכורת לשמאל על אובדן הרלוונטיות שלו לציבור הישראלי, ובעיקר הוא מאיים כי חוץ מלתקוף אותו על הוצאות עיצוב השיער של שרה, אין טענות ענייניות של ממש נגד נתניהו ותפיסתו המדינית. וכשזאת התחמושת היחידה, פירוש הדבר הוא שהשמאל באמת במצוקה.

11.11.2008

האידאולוגיה מנצחת

לפי סקר זה מהשבוע האחרון, עדיין 49% מהמצביעים מחשיבים את המצע האידואלוגי של המפלגות.

תוויות: ,

אולי יחשבו על זה שוב

הגיעה אלי הודעה זו:

דרושים מס' מתנדבים לסיור עם בנימין נתניהו באזור המרכז.הסיור יערך מחר, יום ג' 11/11/08 ויצא ממצודת זאב בת"א. יש להגיע בחולצות לבנות ומכנסים שחורים

עם כל הכבוד לארגון, אין כל צורך בלהקת מעודדים לבושים באחידות נוראית. ניתן לבקש לבוא לבושים לא ברישול או לבקש "הופעה נאה ומסודרת" מהמשתתפים.

הרי, גם צבע חולמה כחול מצטלם טוב. והרבה מאוד בוחרים מתלבשים בג'ינס.

תוויות:

11.09.2008

לא יודע למי להצביע?

כה אמר ה':

ג וְאַשְׁבִּיעֲךָ--בַּי' אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵא-לֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי

בראשית כד:ג

11.07.2008

מיקרוסקופ מגליון 316 של בשבע

במהדורת 'מבט' של יום ראשון השבוע שודרה כתבה על הבחירות בארה"ב ועמדותיהם של שני המועמדים לנשיאות בנוגע למזרח התיכון. הכתב קבע, הפעם כפרשן, שאם ג'ון מקיין ייבחר בארה"ב והליכוד ינצח בבחירות בישראל, יתרחש "שיתוק מהלכי השלום".
זה היה ביטוי לא ראוי ומהסיבות הבאות: ראשית, נכון יותר היה להגדיר את המהלכים כ"משא ומתן מדיני". הרי לא רק שלום אנו מבקשים אלא ביטחון, גבולות והכרה, ובסופו של דבר, קיום. וגם אם העורך או הכתב העדיף את השימוש במונח "שלום", מדוע ישותקו מהלכי השלום במצב כמתואר? הוא לא הסביר למה אובאמה יותר טוב. ואולי דווקא השלום האמיתי, הבטוח והצודק יכול להתרחש בתקופת מקיין/ליכוד? הרי הכתב בעצם השמיע תעמולה המזכירה את ה"איומים" מול עלייתו של מנחם בגין ב- 1977. האם שום דבר לא השתנה ברוממה בשלושים השנים האחרונות?
שנית, אין זה מתפקידו של הכתב לקבוע שאכן יתרחש שיתוק כזה. איך הוא יודע? מה ההצדקה לקביעה זו? הרי מן הצד השני, גם תחת ממשל ליכודי וגם בזמן ממשל רפובליקני אידיאולוגי, המשא ומתן התקדם גם אם לא הושג שלום. המחנה הלאומי גם עוסק בעשיית שלום ועל שמאלני התקשורת להתרגל לכך.
האם נוכל לצפות שיובהר לאותו כתב שהוא הפר את כללי האתיקה המקצועית של ערוץ תקשורת ציבורי?

11.02.2008

טיפים למתפרע

(אזהרה: הקטע הבא הוא סאטירי).
לכל השואפים לצאת ולהתעמת עם כל מיני מרעין בישין, בתקופת המסיק ובמיוחד בחורשות זיתים, ואף להגן על רכוש יהודי, לפניכם כמה המלצות בתחום התקשורת:
א. אם החלטתם לצאת לשטח, דאגו שתמיד תהיה בסביבה מצלמת וידיאו שסופקה בידי ארגונים כמו 'בצלם', כדי שפעילותכם תתועד בצורה הוגנת.
ב. מן הצד השני, אל תביאו מצלמה משלכם, על מנת שבעולם הגדול לא יידעו מה באמת קרה כאשר דיבתכם רעה יוצאת למסכי ה- CNN.
ג. אם אתם מתכוננים להכות או להפעיל אמצעי אלים אחר, אל תשכחו גם לירוק על פרצוף הצלם או לשבור לו את העדשה (עדיף מהסוכנויות הזרות שיכולות להפיץ תמונה ל- 200 מדינות בעולם ולא לאיזה מקומון וחצי); ובמיוחד, לדרוך על אשה זקנה מאירלנד שבאה להתנדב להשחיר את פנינו.
ד. ואם אפשר, אל תשכחו לפגוע באיזה חייל אחד או אפילו שניים. לפחות לקלל, לאיים בלשון אלימה ואם אפשר, לשבור אצבע או לכל הפחות, לפנצ'ר גלגל או שניים. ממילא אתם גורמים ליחסי צבור רעים של כל המפעל ההתיישבותי ביש"ע על כל גווניו וצורותיו, אז מדוע לא ללכת עד הסוף? כך תצליחו בפחות ממניין לקבוע איך ייראו 300,00 איש.

תוויות: