"יאופשר לו לעלות ככל יהודי אחר"

קבלתי הודעה מיהודה גליק שהמשטרה מונעת ממנו לעלות להר הבית:

אתמול הוציאו שופטי הבג"ץ רובינשטיין ג'ובראן ומלצר החלטה שלדברי משפטנים רבים חסרת תקדים בחריפותה, ובו כתבו בין השאר " נושא חשוב כמו העליה למקום קדוש מקדושים כהר הבית הופך לסאגה של טענות הדדיות חסרות חשיבות... בושנו למקרא הדברים ויבושו הכל" עוד כותבים השופטים בהחלטתם כי "בית המשפט זה מתבקש לפעול כגננת... דבר זה לא יצלח" לבסוף מורים השופטים כאמור למשטרה ולעותר להיפגש ביניהם באחד הימים שבין יז-יט טבת (3-5/1) ובעקבות פגישה זו " יתנו הפרקליטות והמשטרה אל ליבן כי ככל שיעמוד העותר בתנאים, יאופשר לו לעלות ככל יהודי אחר. המפגש צריך להוליד סיכום, שיכובד על-ידי הכל."

השופטים מסכמים את דבריהם "פשוט אין לשאת עוד את ריבוי הניירת וההתעסקות בכך והעסקת בית המשפט על לא צורך, ואיננו יודעים מי נהנה מכך - אנו לא, מכל מקום."

בתגובה אומר יהודה גליק "יש לשמוח על כך, שאמנם באיחור מה, מוצא בית המשפט העליון מקום לדרוש מהמשטרה להפסיק להתחמק מקיום החוק ומקיום פסקי בג"ץ. יש לקוות כי בשאר העניינים הנוגעים להר הבית תמצא המשטרה לנכון להתעשת ולכבד את זכויות היסוד של היהודים במקום מבלי שנצטרך לפנות לעזרת הבג"ץ"

ההחלטה:

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4852/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט ח' מלצר

העותר:
יהודה גליק

נ ג ד

המשיב:
משטרת ישראל מחוז ירושלים

בקשה שניה לצו לפי פקודת בזיון בית המשפט

בשם העותר:
עו"ד אביעד ויסולי ובעצמו

בשם המשיבה:
עו"ד גלעד שירמן

החלטה

השופט א' רובינשטיין:

א. שוב חוזר הניגון של חיכוכים בלתי מובנים - משום כיוון - בין המבקש-העותר לבין משטרת ישראל בעניין עלייתו להר הבית, ובית משפט זה מתבקש לפעול כגננת, ולהחליט, מה שאין בכוחו על פי דרכי עבודתו, מי צודק בשאלה האם טילפן העותר ביום פלוני ונקבעה לו פגישה או שמא לא. דבר זה לא יצלח. ועוד, נושא חשוב כמו העליה למקום קדוש מקדושים כהר הבית הופך לסאגה של טענות הדדיות חסרות חשיבות. תמוה מאוד גם הכרכור שבין מסמכי בית דין בחתימת העותר עצמו לבין כאלה הנחתמים על-ידי בא כוחו, דבר שבלשון המעטה אינו מוסיף כבוד לבית המשפט ולא לעותר. בושנו למקרא הדברים ויבושו הכל.

ב. פסק הדין בתיק ניתן ביום כ' באלול תשס"ט (9.9.09). נאמר בו:

"כפי שהצענו, ולמעשה נתקבל על דעת הצדדים לעתירה, יקוימו מפגש או מפגשים בין העותר ובא כוחו לבין קצינים שתקבע המשטרה. במפגשים אלה ייאמר לעותר שוב ברחל בתך הקטנה, והדבר יתועד בכתובים, מהם התנאים וההגבלות לעלייתו ולשהייתו בהר. טוב שהדבר ייעשה בזכרון דברים שיהא בידי העותר וכן המשטרה. העותר יתחייב לכבד תנאים אלה ויפעל לפיהם כפי שפועל המקיים התחייבות בתום לב, בדרך הישרה והברורה, ללא תוספות מיותרות וללא חריגות כלשהן. חזקה על המשטרה כי במקרה שכך ייעשה, תפעל למימוש זכות העותר, בנידון דידן, כזכותם של אחרים, בתבונה וברגישות".

ג. לימים הוגשה על-ידי העותר בקשה לעניין ביזיון בית המשפט (הבקשה הראשונה). בהחלטה מיום כ"ח בחשון תש"ע (15.11.09) נאמר:

"לאחר העיון בבקשה ובתגובה לא ראינו מקום לצו לפי פקודת בזיון בית המשפט. ברי לנו, לצערנו, כי דבר שנראה לנו הגיוני וברור ופשוט, נבלע בחיכוכים מיותרים. לגופם של דברים, העותר חתם על ההתחייבות שהכינה המשיבה, גם אם "תחת מחאה". הנושאים שהעלה במכתבו מיום 29.9.09 עניינם על פניהם הסדרים החלים על כלל היהודים העולים להר הבית, ועל העותר לכבדם כאחרים. אין מקום להעדיפו לטובה וגם לא להפלותו לרעה מיהודים אחרים. בסוגיית יהודים דתיים בהר הבית, המהוה חלק ניכר מהשגות העותר, הוצהר על-ידי המשיבה אשר הוצהר בפנינו בדיון בעתירה ביום 7.9.09 ונכתב בפסקה ב' לפסק הדין, ולעניין זה על העותר למצות את ההליכים עם הגורמים המתאימים. ולנושא העתירה, גם אם ההתחייבויות שעליהן חתם העותר אינן נוחות לו, ולא ניכנס לשאלה של ניסוח זה או אחר ואם היה מקום לניסוח פלוני או אלמוני מצד המשיבה, העיקר מבחינת העותר הוא העליה להר הבית. לעניין זה אינו שונה כאמור, לטוב או לרע, מכל יהודי אחר, ועליו לנהוג, ועל המשיבה לנהוג בו, כזאת לא פחות ולא יותר. הדברים צריכים להיפתר בשטח וברוח הוגנת ועניינית מכל הצדדים, וגם השכל הישר יועץ טוב לכל".

ד. והנה הוגשה (ביום 2.12.09) בחתימת העותר בקשה שניה לפי פקודת בזיון בית המשפט, שעיקרה הטענה שהעותר כבר חתם (עוד ב- 19.9.09) על נוסח התחייבות מתוקן מטעם המשיבה ללא כל הסתייגות, ולאחר מכן ניסה פעם אחר פעם להגיע להר הבית וכן להיפגש עם נציגי המשטרה, אך לא נענה.

ה. בתגובת המשיבה (מיום 10.12.09) נאמר, כי מהתנהלות העותר ומהצהרותיו לאחר פסק הדין מתחייבת הבהרה שהוא חוזר בו מהצהרותיו הקודמות, וכי היו מגעים כאלה ואחרים עם העותר ובא כוחו לעניין פגישות. נטען, כי אין מקום לצו לפי פקודת הביזיון בהיעדר צו שיפוטי שניתן לאכפו. אכן העותר חתם על נוסח ההתחייבות שהציעה המשטרה, אך נקט לשון "מסתייגת ומתחכמת" ויש חשש פן עלול הוא להפר סדרים ולגרום לסיכון הידרדרות. לכן הוצעה פגישת הבהרה נוספת וחתימה נוספת של העותר, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, על נוסח התחייבות עדכנית לביטול הסתייגויותיו.

ו. על העותר להחליט היטב אם מבקש הוא לאכול ענבים או ללקות מן השומר. על המשטרה להיות קשובה לכך שככל שימלא העותר אחר התנאים יינתן לו לעלות להר הבית. מבלי שניכנס לניתוח אם פסק דין כמו זה מאפשר הליכי ביזיון, וגם אין בידינו להיכנס לפרטי העובדות והמפגשים שלא קוימו ולהכריע לגביהם כאמור, אנו מורים כי באחד התאריכים י"ז בטבת תש"ע (3.1.10), י"ח בטבת תש"ע (4.1.10), י"ט בטבת תש"ע (5.1.10) - המועד ייקבע במתואם ויש לקוות שהישג כזה הוא אפשרי - ייערך מפגש בין העותר ובא כוחו לבין קציני המשטרה שתקבע המשטרה, וכן נציג הפרקליטות במשרד הפרקליטות או המשטרה. ברי כי הצעה לקיים את המפגש במשרדי עמותה זו או אחרת מטעם העותר, כפי שעלתה, אין לה שחר. הגם שהעותר כבר חתם על התחייבות, כיון שהמשטרה מבקשת שיוסרו "הבהרות" והצהרות כאלה או אחרות שהשמיע, ונוכח רגישות הר הבית, אין מקום למנוע כי תהיה חתימה נוספת על ההתחייבות. העותר יתן אל ליבו כי רצונו לעלות להר הבית, ועל כן יעמוד בתנאים - ורוב דברים אך למותר. בהנחה כי זו מטרתו של העותר ולא חיכוך עם המשטרה. יתנו הפרקליטות והמשטרה אל ליבן כי ככל שיעמוד העותר בתנאים, יאופשר לו לעלות ככל יהודי אחר. המפגש צריך להוליד סיכום, שיכובד על-ידי הכל. פשוט אין לשאת עוד את ריבוי הניירת וההתעסקות בכך והעסקת בית המשפט על לא צורך, ואיננו יודעים מי נהנה מכך - אנו לא, מכל מקום.

ניתנה היום, ‏ה' בטבת תש"ע (22.12.09).

שו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט