מכתבי היום שפורסם ב"הארץ" - והמקור

באין הדר

בתגובה על "איזהו הנביא" מאת דוד אוחנה ("הארץ", 3.5)

בניגוד למה שדוד אוחנה סבור, האצילות וההדר הציוני לא נועדו לאפשר את הוויתור או את הפשרה אלא לאפשר ליהודי השב למולדתו לעמוד כשווה בין שווים למנהיגי אומות העולם כמו גם להיות מחובר לצורכי החלשים והנזקקים. מתוך אומץ-ידו וגבורתו הוא יכול למחול, אבל לא לחזור למצב של סכנה שבו הוא מאויים.

הפשרה של אוחנה בפני האויב הערבי אינה מעשה אצילי כלל. אוחנה מחוסר הדר ציוני ואין בדבריו משום נבואה או הבנת הנבואה.

ישראל מידד

שילה

- - -

המכתב המקורי:

יותר מדי קביעות של אוחנה הן שקריות, מטעות, חוטאות ומחטיאות,סתם גיבוב לא-אקדמי של אלימות מילולית משתלחת ללא תימוכין. אך אחת מהן - "הם [אנשי גוש אמונים/מתנחלים] ויתרו על אצילות הריבון המוכן לפשרה מתוך ביטחון עצמי, ובחרו להיות הקוזק הנגזל" - הזכירה לי ביטוי ספרותי פוליטי של זאב ז'בוטינסקי המדגים את הפער התודעתי והאידאי בין אוחנה לבין הציונות כהשקפה יהודית שורשית. ב"שיר הנדר" שהיווה פירוש שהתלווה נדר הבית"רי, ההצהרה האידיאולוגית של תנועת הנוער שהקים ז'בוטינסקי, הוא כתב על ושג "הדר", בין היתר: "יהיר בפני שרים, ענו עומת בן – עני, גובר – כדי למחול".

שלא כמו הבנתו של אוחנה, האצילות/הדר איננה נועדה לאפשר את הויתור או את הפשרה אלא מאפשר ליהודי השב למולדתו לעמוד כשווה בין שווים למניגי אומות העולם כמו גם להיות מחובר לצרכי החלשים והנזקקים. ומתוך אומץ-ידו וגבורתו, הוא יכול למחול אבל לא לחזור למצב של סכנה שבו הוא מאויים. הפשרה של אוחנה בפני האוייב הערבי אינו מעשה אצילי כלל. אוחנה מחוסר הדר ציוני ואין בו שום נבואה או הבנת נבואה.