7.16.2010

הטור שלי במיקרוסקופ של "בשבע" גליון 401 מיום 15.7.2010

המשורר אורי צבי גרינברג כתב לפני יותר מ-70 שנה: "יש אמת אחת ולא שתיים, כשמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים". ל'הארץ' יש כנראה בעיה עם הקונספציה הזאת או עם החשבון הזה. לפני שבועיים פרסם העיתון כתבה תחת הכותרת: "תכנית המתאר של ירושלים בדרך לאישור. המגמה: סיפוח מזרח העיר". לא, הבעיה איננה כל כך בשימוש במונח 'סיפוח', וגם לא ברמיזה הברורה במילה 'המגמה'. הבעיה היא שהעיתון כותב על "תוכנית המתאר הנרחבת ביותר לירושלים זה 50 שנה, המאחדת מבחינה תכנונית את מזרחה ומערבה". שומו שמיים. 43 שנים מאז שהכנסת החליטה להחיל את ריבונות ישראל על ירושלים כולה, ו-30 שנה לאחר שנחקק חוק היסוד: ירושלים הבירה, אשר חיזק את שלטונה של מדינת ישראל בכל חלקי העיר,
בא הארץ ומתריע נגד "מגמה של סיפוח".

אינני שולל מבעליו, מנהליו ועורכיו של העיתון לקבוע קו מערכתי המתנגד לרעיון של ירושלים אחת ומאוחדת. אבל לא להכיר בעובדה שהעיר, מבחינה חוקית (ואנחנו מכירים היטב את התמסרות העיתון למען ההגנה על החוק), כוללת שטחים משני עברי הגבול שהיה קיים, באופן מלאכותי, למשך 19 שנה בלבד? את האמת הזאת לא זוכרים בעיתון? האם בהארץ רוצים שערביי העיר, שחיו במה שהיה פעם 'שטח ירדני כבוש', יקבלו מים, ביוב, חשמל, איסוף אשפה ועוד תשתיות ללא תוכנית מתאר?



.........................................

ובטרם עריכה:

כתב המשורר אורי צבי גרינברג בשיר "אמת אחת ולא שתיים" עוד בשנת 1937, "יש אמת אחת ולא שתיים, כשמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים". ב"הארץ" יש להם בעיה עם הקונצפציה הזאת או, לכל הפחות, עם החשבון הזה. עוד ב- 28 ביוני לפני שבועיים, העיתון פירסם כתבה תחת הכותרת: "תכנית המתאר של ירושלים בדרך לאישור. מגמה: סיפוח מזרח העיר". לא, הבעיה איננה כל כך בשימוש במינוח "סיפוח". וגם לא ברמיזה האפלה בשימוש ב"המגמה". הבעיה היא שהעיתון כותב על "תוכנית המתאר הנרחבת ביותר לירושלים זה 50 שנה, המאחדת מבחינה תכנונית את מזרחה ומערבה". שומו שמיים. אחרי שביוני 1967 התקבל בכנסת תיקון לחוק כדי שריבונות ישראל תחל על ירושלים משני צדדי הקו הירוק שעד אז חצה אתת העיר שאפילו בתוכנית החלוקה אמורה הייתה להיות לא-מחולקת מבחינה גיאוגרפית (השטח של ירושלים שנועדה להיות "בינלאומית" השתרע מדרום רמאללה עד וכולל בית לחם וממוצא עד מעלה אדומים של היום, שטח גדול יותר מזה שבגבולות המוניציפליים דהיום, אגב) ואחרי שב- 1980 התקבל חוק היסוד: ירושלים הבירה אשר חיזק את שלטונה של מדינת ישראל בכל חלקי העיר, ממזרח וממערב, בא "הארץ" ומשתומם – ומנסה לבלבל את קוראיו – כדי להתריע נגד "מגמה של סיפוח".

אינני שולל מבעליו, מנהליו ועורכיו של העיתון לקבוע קו מערכת המתנגדת לרעיון של ירושלים אחת ומאוחדת אבל לא להכיר בעובדה שהעיר, מבחינה חוקית (ואנחנו מכירים היטב את התמסרות
העיתון למען ההגנה על החוק), היא עיר אשר כוללת שטחים משני עברי הגבול שהיה קיים, באופן מלאכותי, למשך 19 שנה בלבד? את האמת הזאת לא זוכרים בעיתון? האם שם ב"הארץ" הם אינם רוצים שערביי העיר שחיו במה שהיה פעם 'שטח ירדני כבוש' יקבלו מים, ביוב, חשמל, איסוף אשפה ועוד תשתיות ללא תוכנית מתאר? מה הכותרת הזאת?

ועוד דבר ירושלמי: ב- 8 ביולי פרסם חייםם לוינסון ב"הארץ" ידיעה בכותרת של 25 ס"מ אורך וגובה 3ץ2 ס"מ ש"רבנים מרכזיים מתכננים עצרת נגד המשטרה" ובגוף הידיעה נכתב שרבנים קוראים לציבור הדתי-לאומי "לבוא לעצרת מחאה המונית בעד בית המקדש ונגד המשטרה, שתיערך ביום שני בירושלים". בדיקה קלה גילתה שבנוסף לצעדת "סיבוב השערים" בראש חודש, הוספיו המארגנים "מעמד הצהרת אמונים" ליד שער הרחמים "לירושלים, להר הבית מקום בית המקדש". כנראה שהכתב חשב שכל המוסיף באמת גורע.


האם אצל "הארץ" תמיד יש טעם של תשעה באב?

ישראל מידד

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם תגובות לפרסום [Atom]

<< דף הבית