5.31.2011

פשוט: הם קבעו אז מותר

ההצדקה של גיורא רוזן לחוסר אתיקה של יונית לוי:

נציב תלונות הציבור של הרשות השנייה, גיורא רוזן, שבחן גם הוא את העניין אמר לוואלה! ברנז'ה: "יונית לוי היא עיתונאית בחדשות 2. למערכת ערוץ 2 יש סגנון מסויים שנקבע על ידם ואצלם מותר למגישים להעיר. השאלה היא מערכתית ויש סוברניות מערכתית, אין זה עניינו של הרגולטור להכתיב את סגנון העריכה של חדשות ערוץ 2. אם הוא יתערב זוהי פעולה צנזוריאלית ופגיעה בחופש הביטוי, שבמקרה הזה תקף גם לאופן בו פועלת המערכת. אם הדבר מקובל על המערכת איני יכול לצנזרה".

הבנתם את זה?

^

תוויות:

5.29.2011

מכתב התגובה לביקורת ב"הארץ" על מפת מבצעי המחתרות בירושלים

התגובה שהתפרסמה:


בתגובה על "תיירות פיגועים" מאת תום שגב ("הארץ", 20.5)

ברצוני להעיר על דברי תום שגב על "מפת המבצעים של המחתרות בירושלים 1920-1948" (המפה, שיצאה בהפקת מרכז מורשת מנחם בגין, מבוססת על תחקירי שלי).

אכן, בניגוד לטרור הערבי, מאבק האצ"ל נגד השלטון המנדטורי הבריטי היה מוסרי וללא כוונה לפגוע באזרחים, ואילו הטרור הערבי נגד היישוב ונגד השלטון הבריטי כוון ועדיין מתכוון לפגוע בעיקר באזרחים.

המלחמה נגד האויב הערבי היתה בהכרח שונה בגלל אופי הלחימה, של קהילה מול קהילה, ומעולם לא נטען אחרת, לא בתקופת "שבירת ההבלגה" בסוף שנות השלושים ולא עם פרוץ מלחמת תש"ח לאחר הכרזת החלוקה ב-1947.

מן הראוי היה ששגב יציין את פעולות ההגנה, אשר אנשיה פוצצו את מלון "סמיראמיס" (מס' 136 במפה) וגרמו למותם של 26 אזרחים כולל דיפלומט ספרדי, או את הריגתם של שני ערבים ב-1928 בידי שליחי ההגנה רק מפני שהטרידו את בנות ישראל (פעולה מס' 7).

אשר לאי ההכללה של פעולות החי"ש, צוין בפירוש במבוא, ש"רבו מאוד המבצעים" בתחילת מלחמת הקוממיות ונאלצנו להגביל את עצמנו מבחינה כמותית, ובנוסף, בחרנו שלא להפריד את ההגנה לחלקיה. כמו כן לא נכללו שיירות האספקה לעיר ולא הטבח של שיירת הדסה, היות שהמונח "מבצע" משמעותו לדידנו פעולה אופנסיבית.

רשאי שגב להחזיק בתפישה אידיאולוגית אחרת ביחס לערך ולחשיבות של מבצעי המחתרות, ועל זכותו זו אין חולק.

ישראל מידד
מדור תכנים ומידע
מרכז מורשת מנחם בגין 
ירושלים

 


המכתב שנשלח:

בתגובה
לרשימה "תיירות פיגועים" מאת תום שגב ("הארץ", 20.5)

תום שגב בחר, בהתייחסותו אל "מפת המבצעים של המחתרות בירושלים 1920 – 1948", אגב, שמה הרשמי של המפה שיצאה בהפקת מרכז מורשת מנחם בגין מבוססת על תחקרי שלי, לעוות את תוכנה ולמסור מידע שגוי.  ראשית, אכן, בניגוד לטרור הערבי, מאבקו של האצ"ל נגד השלטון המנדטורי הבריטי היה מוסרי וללא כוונה לפגוע באזרחים בעוד הטרור הערבי נגד הישוב ונגד השלטון הבריטי כוון ועדיין מתכוון לפגוע בעיקר באזרחים.  המלחמה נגד האויב הערבי בהכרח היתה שונה בגלל אופי הלחימה, של קהילה מול קהילה ומעולם לא נטען אחרת, לא בתקופת "שבירת ההבלגה" בשנות סוף ה- 30 ולא עם פרוץ מלחמת תש"ח לאחר הכרזת החלוקה ב- 1947.   שגב, למען ההגינות, צריך היה לציין את פעולות ה"הגנה" אשר אנשיה פיצצו את מלון ה"סמיראמס" (מס' 136 במפה) וגרמו למותם של 26 אזרחים כולל דיפלומט ספרדי או, הריגת שני ערבים ב- 1928 בידי שליחי ה"הגנה" רק בגלל שהטרידו בנות ישראל (פעולה מס' 7). 

אשר לאי-הכללתם של פעולות החי"ש, צויין בפירוש במבוא ש"רבו מאוד המבצעים" בתחילת מלחמת הקוממיות ונאלצנו להגביל את עצמנו מבחינה כמותית ובנוסף, בחרנו שלא להפריד את ה"הגנה" לחלקיה כמו כן לא נכללו שיירות האספקה לעיר כמו גם הטבח של שיירת "הדסה".  היות והמונח "מבצע" משמעותו לדידנו פעולה אופנסיבית .

רשאי שגב להחזיק בתפיסה אידיאולוגית אחרת לגבי ערכן וחשיבותן של מבצעי המחתרות ועל זכותו זו אין חולק.

ישראל מידד
מדור תכנים ומידע
מרכז מורשת מנחם בגין, ירושלים

לכבוד צבור מורי הדרך

הזמנה להשתלמות חשיפה לתיירות חבל בנימין - 6.6.11

במרחק נגיעה מערי החוף, על פסגות גב ההר, כמו לא עברו שלושת אלפים שנה, שוכנים נופי התנ"ך. כאן בחבל בנימין המשתרע מירושלים ועד שילה ומבקעת הירדן ועד למודיעין, אתם מוזמנים לחוות חוויה מהספרים.


כאן בתל שילה ניצב המשכן כמעט ארבע מאות שנה. כאן בין הזיתים בשדות החיטה ובינות לכרמים של הרי גופנה הורם נס המרד על ידי המכבים. כאן קמים לתחייה פרקי התנ"ך עם יהונתן ונושא כליו המטפסים בין סנה ובוצץ ומפתיעים את הפלשתים, עם ירמיהו בענתות וברמה ועם גדליהו במצפה.כאן שוב בוצרים ענבים לרגלי מעלה לבונה, בכרמים בהן יצאו במחול בנות שילה לפני שלושת אלפים שנה.

מחלקת התיירות של המועצה האזורית מטה בנימין מזמינה אתכם סוכני התיירות ומורי הדרך לסיור עם התנ"ך ביד, בנופים בהם פסעו אבותינו בין משעולי תהילים ושיר השירים.

נבקר באתר שילה הקדומה, במרכז המבקרים החדש "נחלת בנימין", נסייר בין החוות האקולוגיות, ביקבים ובהתיישבות החדשה, ונכיר שפע של אתרי תיירות קרובים מאוד למרכז ולירושלים ובעלי פוטנציאל תיירותי גדול.

לו"ז ההשתלמות ל- 6.6.11:

8:00– יציאה באוטובוס מירושלים (בנייני האומה ע"י הקיוסקים).
8:15 – תל אל פול – פתיחה ותצפית על חבל בנימין מגבעת שאול המקראית.
9:30 – שמורת עין פרת – טבע ומים במרחק קפיצה מירושלים!
11:00 – קבר בני ישראל (קובור בני ישראיל) – זווית מעניינת לזיהוי קבר רחל בנחלת בנימין.
12:00 – מרכז מבקרים חבל בנימין –מיצגי המולטימדיה של חבל בנימין, סיור ביקב פסגות, ארוחת צהרים.
13:30 – נסיעה בדרך אלון אל גוש שילה.
14:00 – תצפית "אל מול ירדן" קידה.  נסיעה בדרך נוף הכרמים וגבעות שילה אל שילה הקדומה.
14:45 – אתר שילה הקדומה – סיור בבירת ישראל הקדומה ובתל בו שכן המשכן 369 שנה.
15:30 – נסיעה למערב בנימין.
16:15 – אתרי נווה צוף – יער נוה צוף, מעיין מאיר, אתר החובלתא.
17:45 – חזרה לירושלים דרך צומת שילת.

הסיור הקודם היה גדוש ומוצלח!

ההשתתפות בסיור כולל כניסות לאתרים וארוחת הצהרים - חינם!

ההרשמה טלפונית: 02-9977197

לשאלות ובירורים כתבו לנו למייל: tayarutbinyamin@gmail.com

הקדימו להירשם, מספר המקומות במועד זה מוגבל!

תוויות: , , ,

5.26.2011

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" בגליון 444 מיום 26.5.2011


בשבוע שעבר צפיתי בדיווח מאולפן התוכנית 'ששי בחמש' מפי הכתב לענייני ערבים עודד גרנות, על ביקור קבוצת ישראלים במצרים אצל שר החוץ המצרי נביל אל-ערבי. בקבוצה נמנו, בין היתר, יעקב פרי, שמעון שמיר, דני גילרמן ודני יתום, ושמותיהם הוזכרו בידי גרנות. נזכרתי שאותם אנשים ביקרו אצל מחמוד עבאס ברמאללה כשבועיים לפני כן. אלא שגרנות לא טרח לציין את הזיהוי המאוד פוליטי של הקבוצה, והצופה הסביר עשוי היה לקבל את הרושם שמדובר בקבוצה של סתם ישראלים חשובים ללא תיוג או השתייכות, ש'במקרה' נסעו למצרים. בדיקה קלה חשפה שסוכנות הידיעות רויטרס, למשל, תיארה את המפגש כך: "הקבוצה פועלת מול ממשלת ישראל לוותר על שטחים לפלשתינים למען השלום". אם ברויטרס ידעו מי הם המבקרים, ואף הוסיפו בתמציתיות את העמדה של הקבוצה, איך קרה שעודד גרנות לא ידע זאת? או שאולי הוא פשוט שכח לרגע קט את חובתו המקצועית לצופיו? על האופציה הנוספת, שהוא פשוט הסתיר מי הם אותם ישראלים ומה השקפתם הפוליטית-מדינית, אינני רוצה אפילו לחשוב.

בכתבה, גרנות ציין במיוחד את הלבביות והפתיחות של המארחים המצריים, אבל מכיוון שלא מסר מידע מלא אודות חברי 'היוזמה הישראלית', הצופה בבית היה יכול לחשוב ששר החוץ המצרי התנהג בחביבות כי הוא ממש מסמפט כל ישראלי באשר הוא, ולא בגלל שהקבוצה היתה בשבילו בעצם 'ביתית'.

 

מה קרה בגמנסיה הרצליה ביום 3 במאי 1921?

בזיון:


^

תוויות:

עם ישראל כאריה דורס את הנעצוצים

מי השווה את עם ישראל לאריה הדורס את הנעצוצים בבורחו מרודפיו ?

שלמה צמח
יוני 1906


^

5.25.2011

ביקורת על מפת מבצעי המחתרות בירושלים


מנחם בגין נהג לדחות כל השוואה בין פעולות הטרור שביצעו אנשי אצ"ל לפעולות המחבלים הפלסטינים. הוא טען שבניגוד לערבים, אנשי אצ"ל חסו על חיי אזרחים. יותר מזה רגז בגין כאשר כונו אנשי אצ"ל "פורשים" ונודו מפנתיאון הגבורה הישראלי. כראש ממשלה טרח בגין רבות לתיקון הנרטיב ההיסטורי, ולאחר מותו קם בירושלים "המרכז למורשת בגין", הפועל מכוח חוק מיוחד, במימון חלקי של המדינה.

לאחרונה פירסם המרכז מפה למטיילים. יש בירושלים מסלולי אופניים, יש הבאים אל העיר כדי להפריח בלונים, יש ההולכים במסלול חנוכיות ויש הבאים למצעד הגאווה. גאוותו של המרכז היא על פעולות הטרור שעשו אנשי אצ"ל ולח"י. המפה שפירסם מוליכה את המטיילים במסלול פיגועים.

זו מפה גדולה ומאירת עיניים שמודפסת בפאר על נייר כרומו. בסך הכל, מסומנים בה 165 דגלונים. רובם הגדול מציין פיגועים שביצעו אנשי אצ"ל ולח"י, מיעוטם פעולות שביצעו אנשי ההגנה והפלמ"ח. בניגוד לטענות בגין, המפה מונה שורה של פיגועי טרור מובהקים, לרבות הטלת פצצות בריכוזים אזרחיים, כגון אוטובוסים ושווקים. הפיגועים מתוארים כ"פעולות תגמול".

כרונולוגית הפיגועים המלווה את המפה מחזקת את התזה שלא פחות משנועדו לפגוע בערבים ובאנגלים - נועדו פעולות הארגונים השונים לחזק את מעמדם, לקראת המאבק על השלטון במדינה שעמדה לקום. הרושם העולה מהמפה הוא שתחרות זו נמשכת עד היום.

כצפוי, המפה מלמדת שאצ"ל עשה הרבה יותר למען המדינה מההגנה. מספר הערבים שהרג גבוה כמעט פי ארבעה ממספר הערבים שהרגה ההגנה (על פי המפה, בסך הכל כ-250. למעשה היו יותר). נהרגו גם כ-60 אנגלים, רובם ככולם בידי אצ"ל ולח"י. ההגנה בעיקר הפריעה: אחת מכל ארבע פעולות שביצעה נועדה, על פי המפה, לפגוע באצ"ל.

אין אזכור למאמצי ההגנה להגן על הרובע היהודי. לא לחי"ש (חיל השדה) של ההגנה, לא לשיירות שהביאו אספקה לעיר הנצורה, לא לשיירת הל"ה ולא לפעולות אחרות. על הר הצופים ימצא המסייר על פי המפה ציון ל"ניסיונה הכושל של ההגנה לכבוש את אוגוסטה ויקטוריה". האירוע המשמעותי באמת שאירע בקרבת מקום לא מוזכר כלל: ההתקפה על שיירת הרופאים: 78 מנוסעיה, רובם אנשי "הדסה" והאוניברסיטה העברית, נהרגו. אפשר לנחש מדוע אין לתקרית הזאת מקום במורשת בגין: אולי מפני שהשיירה נסעה בחסות ההגנה, אולי מפני שאנשי אצ"ל ולח"י לא חשו להגנתה ואולי מפני שההתקפה באה ימים אחדים אחרי כיבוש הכפר דיר יאסין בידי אנשי אצ"ל ולח"י.

פרשת דיר יאסין מתוארת בהרחבה על המפה. כצפוי, הטקסט מתאר את כיבוש הכפר כפעולה צבאית לכל דבר, שלא גרמה למותם של יותר מ-110 פלסטינים, וקובע: "כשליש מהכוח הלוחם של האצ"ל והלח"י נפגע מהאש וסבל מהרוגים ופצועים רבים". המפה אינה מציינת את המספרים: 35 פצועים וחמישה הרוגים.

5.22.2011

כל מה שרצית לדעת אודות פאות

מתוך עלון פרשת השבוע "קנין תורה" בהוצאת "ועד מפעל התורה" שליד קהילת תולדות אהרן, ל"ג בעומר תשע"א:




^

קציר חיטה לקראת שבועות

הנה החיטה של שכני אשר נקצרה הבוקר כדי להתכונן לאפיית חלה לחג השבועות:






^

תלונה על עודד גרנות

בשעה 17:45 לערך, דיווח מהאולפן "ששי בחמש" הכתב לענייני ערבים עודד גרנות על ביקור קבוצת ישראלים במצרים אצל שר החוץ בממשלת מצרים נביל אל-ערבי העומד להתמנות כיו"ר הליגה הערבית. בקבוצה נמנו יעקב פרי, שמעון שמיר, דני גילרמן ודני יתום שחלקם הוזכרו בידי גרנות.

אלא שמר גרנות לא טרח לציין את היזהוי המאוד פוליטי של הקבוצה בעוד הצופה עשוי היה לקבל את הרושם שמדובר בקבוצה של סתם ישראלים חשבוים ללא תיוג או השתייכות.

רויטרס, למשל, תיאר את המפגש כך:

Former chief of Israel's Shin Bet intelligence agency Jacob Perry and the delegation from "Israeli Peace Initiative" group, lobbying its government to concede land to Palestinians for peace, arrives for a meeting with Egypt's Foreign Minister Nabil Elaraby, in Cairo May 19

וזאת דוגמא למקצועיות ודיוק ואתיות בתקשורת. אפילו מוספים בתמצות את העמדה של הקבוצה: ויתור על שטחים.

חברי המשלחת היו חברים של "יוזמה ישראלית" ואם היה מר גרנות מוסר על כך, הצו]פה בבית יכול היה לשפוט יותר טוב אם באמת שר החוץ המצדרי היה 'פתוח' וחביב לקהל אחר או שזה בעצם היה קהל 'ביתי'. אלא שכפי שאני מתלונן, אם הכתב הסתיר או פשוט חשב שאין זה מתפקידו להוסיף את הפרט הקטן אבל החשוב הזה, איך צרכן התקשורת הציבורית יכול לדעת?

להבנתי, הפר מר גרנות כלל של מסמך נקדי המחייב אזכור של זיהוי פוליטי או השקפתי ממוסד אם קיים כאשר במקרה זה, הוא לא עשה.

^

5.20.2011

מי הם הקנאים בינינו?



...באוזני כולי עלמא כעבור שבוע בקהיר הוא [מחמוד עבאס] הודיע בתקיפות נחרצת, כי לאחר חתימת הסכם הפיוס יהיו "רשות אחת, סמכות אחת, נשק אחד". אם כך, הוא אחראי עתה לאלפי רקטות ופצצות מרגמה, ואם הוא מתכוון למה שהוא אומר, יהיה עליו ליישב את הסתירה בין הפיוס לבין התחייבותו ל"מדינה פלסטינית מפורזת".
לצורך כך רק שתי דרכים פתוחות לפניו: או שמנגנוני הביטחון של אש"ף יפרקו את החמאס ואת הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני בעזה מנשקם, או שהצדיקים במו ידיהם יכתתו טיליהם לאתים ורקטותיהם למזמרות.

הישראלים המסבירים בשנים האחרונות בתוקף כי אין תקומה לישראל אלא בנסיגה מהירה לקווי 1949 קלעו את עצמם למלכודת רעיונית. בהסכימם למעשה לתלות את גורל מדינת ישראל ברצון הטוב או הרע של ראשי אש"ף ובעלי בריתם, הם נדחקים לאחת משתי האפשרויות: או נטישת יהודה ושומרון לאחר חתימה פזיזה על הסכם מסוכן, או הפקרת השטח בלא הסכם. לאחר שהפיוס בקהיר חסם אפילו את האפשרות הראשונה, תקועים הקנאים הבלתי נלאים עם האפשרות השנייה - המלצה נואשת על נסיגה חד-צדדית - באשרם את הניסוח הוותיק של ג'ורג' סנטיאנה: "קנאות משמעה הכפלת מאמציך לאחר ששכחת את המטרה".

המטרה המשותפת, בטרם נשכחה, היתה תמיד ביטחון ושלום לישראל. מטרה זו ראויה למאמץ רצוף וכן, המחייב הכרה אמיצה במציאות. התעלמות ממנה מובילה, כפי שהכל רואים, למבוי סתום. צעד ראשון להיחלצות מן המלכודת הרעיונית הזאת הוא, פשוט, התפכחות.

מעלים אש ועשן בשמעון הצדיק

הילולת ל"ג בעומר בשכונת שמעון הצדיק בירושלים

כבכל שנה, יתכנסו רבבות אלפי ישראל בל"ג בעומר סביב מערת קברו של שמעון הצדיק בירושלים להילולה המסורתית. בתורת הסוד מבואר כי רבי שמעון בר יוחאי ושמעון הצדיק – שניהם מאותו שורש נשמה. לכן נהגו לערוך הילולה בל"ג בעומר גם בקברו של שמעון הצדיק בירושלים, במקביל להילולת ההמונים במירון.
ועד מתיישבי שמעון הצדיק קורא לכל עם ישראל לבוא להילולה, ולהוכיח לאנרכיסטים ולעולם כולו כי עם ישראל בהמוניו תומך בייהוד ירושלים ומתנגד למסירתה לידי מרצחים. "המתיישבים במקום עומדים בגבורה מול מסע רדיפה ערבי-אנרכיסטי-תקשורתי, ובטוחנו כי בואם של רבבות יהודים למקום יעודד את ההתיישבות היהודית בשכונת שמעון הצדיק ויחזק אותה".
במקום יתקיימו לאורך כל היום טקסי ההדלקה והחלאקֶה המסורתיים. תזמורת כליזמרים תנגן ביום ההילולה. לאורך כל שעות היממה יתקיימו סיורים מודרכים חינם להכרת השכונה והשורשים היהודיים שבה, והשנה ניתן אישור מיוחד מהקונסוליה הצרפתית לביקור בקברי המלכים המצויים בשכונת שמעון הצדיק.
בהשתדלות הרב בני אלון והרב יוסף שוינגר, הותקנו לאחרונה בשכונת שמעון הצדיק מצלמות אבטחה בעלוּת של כחצי מיליון שקלים, למען שמירת ביטחונם האישי של המתפללים במשך כל ימות השנה. האירוע באישור כוחות הביטחון ובאבטחה שלהם.
לפרטים ואירועים דובר שמעון הצדיק יוני יוסף 052-6378558

צופים לעבר שכם


^

5.19.2011

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 443 מיום 19.5.2011


גל"צ היא תחנת רדיו ציבורית המהווה מעצמה תקשורתית יחד עם הסניף המוזיקלי שלה, גלגל"צ. יש לה מאגר מועמדים מהטובים ביותר והילה צבאית. כתביה הצעירים יכולים לרכוש ניסיון מקצועי שמחליק את כניסתם לעולם התקשורת הפרטית. השפעתה מקיפה ועמוקה בתחום התרבות-חברתי. השבוע בחרה הממשלה להאריך את הוראת השעה שמאפשרת לתחנה לשדר תשדירי חסות, בניגוד לעמדתן הצודקת של תחנות הרדיו האזורי.

הממונה על ביצוע החוק, השר משה כחלון, אמר ש"אם ייפגעו התחנות האזוריות בעקבות החוק, צריך למצוא הסדר חלופי שיעזור להן להתמודד עם שינוי מצבן הכלכלי". כסף הוא כוח, כידוע, ובמציאות שאיננו יודעים בדיוק כמה כסף משרד הביטחון מקציב לתחנה ולעובדיה ומהן הכנסותיה הנוספות, יש לתחנה ולמנהליה יתרון אדיר.

ב-2002 נטען שהתקציב הוא 25 מיליון שקלים וההכנסות מהחסויות היו 15 מיליון. סך הכל: 40 מיליון. בעוד שב-2010 הכריז מפקד גל"צ יצחק טוניק בוועדת הכלכלה שהתקציב הוא "בסביבות ‎40 מיליון שקל" והכנסותיה מהחסויות הן רק 17 מיליון. ניתוח של 'לדעת' מצא שב- 2009 גל"צ הרוויחה למעלה מ-20 מיליון שקלים מחסויות. אם כן, כמה כסף של משלמי המסים הולך לגל"צ? ב'גלובס' של 10.4 השנה, שר הביטחון ברק קובע שההכנסה מחסויות היא כ-10 מיליון שקלים, אך טוניק הודיע באותו עיתון חודש אחר כך שההכנסות מסתכמות בכ-30 מיליון. מעבר לבלבול במספרים ולשאלה האם אין כאן אולי ניהול לא תקין, גל"צ גם מעסיקה כוח אדם זול של חיילי שירות חובה ובעצם מרוויחה על גבם. כך היא משלמת, בין היתר, את משכורתם של עובדי התחנה שהם אזרחים העוסקים, בין היתר, בהטיית השידורים שלא לפי החוק וללא פיקוח נאות. לתקשורת זו אין להצדיע.

ישראל מידד

ראויים לצטט

מערכות החדשות נערכו ליום הנכבה טוב יותר מצה"ל


שיר זיו, ישראל היום

^




5.18.2011

מה זה גושי ההתנחלות

גוש אריאל-אלקנה

רבבה 1,347

אורנית 6,807

אלפי מנשה 7,651

אלקנה 3,560

אריאל 18,466

ברקן 1,513

עלי זהב 988

עץ אפרים 831

פדואל 1,286

קרית נטפים 634

שערי תקווה 4,607

סה"כ 47,690

גוש מעלה אדומים

מעלה אדומים 37,752

כפר אדומים 3,140

מצפה יריחו 1,843

קדר 1,008

סה"כ 43,743


גוש קרית ספר

חשמונאים 2,975

מודיעין עילית 49,670

מתתיהו 459

סה"כ 53,104

גוש ביתר עלית

ביתר עילית 39,667

סה"כ 39,667


גוש עציון

אלון שבות 3,434

אלעזר 1,947

אפרתה 8,933

בת עין 1,098

הר גילה 590

כפר עציון 559

מגדל עוז 415

נווה דניאל 2,076

ראש צורים 689

סה"כ 19,741

סה"כ 203,945 יהודים יישארו בביתם


על פי הניתוח, אלו גושי ההתיישבות שנתניהו מבקש לעקור:


גוש צ. שומרון

חיננית 906

חרמש 225

מבוא דותן 356

ריחן 196

שקד 653

סה"כ 2,336


גוש שומרון

איתמר 939

אלון מורה 1,520

ברכה 1,672

יצהר 1,053

מגדלים 140

שבי שומרון 803

אבני חפץ 1,547

יקיר 1,411

כפר תפוח 1,073

מעלה שומרון 767

נופים 471

סלעית 536

עמנואל 3,464

ענב 688

צופים 1,290

קדומים 3,918

קרני שומרון 7,002

סה"כ 28,294


גוש בנימין

בית אל 5,867

בית אריה 4,105

בית חורון 1,190

גבע בנימין 4,242

גבעון החדשה 1,307

גבעת זאב 12,643

דולב 1,308

הר אדר 3,752

חלמיש 1,150

טלמון 2,994

כוכב השחר 1,880

כוכב יעקב 6,453

כפר האורנים 2,332

מבוא חורון 1,677

מעלה לבונה 595

מעלה מכמש 1,363

נחליאל 454

ניל"י 906

נעלה 930

עופרה 3,039

עטרת 510

עלמון 1,002

פסגות 1,793

רימונים 654

שילה 2,466

עלי 3,005

סה"כ 67,617


גוש בקעת הירדן

אבנת 64

אלמוג 210

ארגמן 172

בית הערבה 113

בקעות 199

גיתית 316

גלגל 160

ורד יריחו 232

חמדת 155

חמרה 150

ייט"ב 251

יפית 174

מחולה 456

מכורה 166

מעלה אפרים 1,604

מצפה שלם 205

משואה 187

משכיות 60

נירן 65

נעמ"ה 130

נתיב הגדוד 181

פצאל 272

קליה 328

רועי 159

רותם 90

שדמות מחולה 540

תומר 310

סה"כ 6,949


גוש הר חברון

אדורה 253

אשכולות 611

חברון 606

חגי 555

טנא 679

כרמל 469

מעון 424

מצדות יהודה 419

נגוהות 243

סוסיא 945

עתניאל 717

פני חבר 370

קרית ארבע 6,904

שמעה 388

תלם 221

כרמי צור 804

סה"כ 14,608


גוש מזרח עציון

מעלה עמוס 388

נוקדים 1,124

תקוע 2,074

אספר-מיצד 377

סה"כ 3,963

 
סה"כ 123,767 יהודים

5.17.2011

אבל איזה חריש?


מוועד מתיישבי בנימין נמסר, כי בעקבות הלחץ הציבורי והקריאה לציבור היהודי להגיע לשטח, הצבא ביטל את החריש הערבי שתוכנן בגוש שילה.




 
מאות תושבים נקראו להגיע – יום החריש בשילה בוטל
ו׳ באייר ה׳תשע״א (10/05/2011)

בעקבות לחץ ציבורי על ראשי הצבא, יחד עם הודעות שנשלחו למאות נאמני ארץ ישראל להגיע היום לגבעות שילה, לשמירה על היישובים, בוטלה פעילות חקלאית ערבית שתוכננה להיום באזור שילה באבטחת הצבא.

לתושבי גוש שילה נודע אתמול (שלישי) כי צה"ל אישר קיום חריש של ערבים בתוך גוש שילה. החריש אמור להתקיים בשטחים הנמצאים בין הישוב אש קודש לגבעת עלי עין.

מדובר בשטחים הנמצאים בעומק השטח שבבעלות יהודית ושנים ארוכות לא הגיעו ערבים למקום. תושבי גוש שילה אומרים הלילה כי "מדובר בהפקרות בטחונית ממדרגה ראשונה. אלו שטחים של הישובים ואין כל סיבה שלמקום יכנסו ערבים".

התושבים קראו לציבור להגיע למקום בשעות הבוקר ולהגן על השטחים. "נגן על האדמות ולא ניתן לאויבים להיכנס אל שטח הישובים ולסכן את חיינו כמו שראינו באיתמר. ברור לכל בר דעת שמכניסת ערבים לשטחי הישובים נובע סיכון בטחוני חמור".

במקביל התקיימו מגעים בין גורמים שונים בבנימין לבין צה"ל וזאת על מנת לבטל את ההחלטה. הבוקר (ד) בעקבות הלחץ הציבורי, יחד עם הודעות שנשלחו למאות נאמני ארץ ישראל להגיע היום לגבעות שילה לשמירה על היישובים, בוטלה הפעילות החקלאית.

 
^

תוויות:

המדליה "שלנו" באופן שמי


יינות יקב שילה בסדרת 'סוד 2008' גרפו שלוש מדליות זהב בקטגוריות החשובות ביותר (קברנה סוביניון, מרלו ושיראז) בתחרות "אשכול הזהב 2011" שנערכה בשבוע שעבר במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל-אביב.

מדובר באירוע ברמה בינלאומית, בו התחרו השנה 223 יינות מכל רחבי הארץ. היינות נבחנו בטעימה עיוורת על ידי צוות של 32 שופטים.

מארגני האירוע ציינו כי "יקב שילה ממש גנב את ההצגה". לדבריהם, "זכייה משולשת היא הישג שאי אפשר להתעלם ממנו. מאז המתכונת החדשה והיוקרתית של 'אשכול הזהב', זה מעולם לא קרה שיקב אחד ייקח את שלוש מדליות הזהב הנחשקות ביותר".

יקב שילה, הממוקם בסמוך ליישוב שילה, מייצר כ-70 אלף בקבוקים בשנה ומייצא כשני שליש מהיין המיוצר לארה"ב, מקסיקו, אנגליה, קנדה, איטליה ואוסטרליה. יינות היקב נמכרים בחנויות יין בכל הארץ.

יינות אדומים:

קברנה סוביניון

1. קברנה סוביניון, סוד רזרב, שילה 2008

2. קברנה סוביניון, עמק האלה 2007

3. קברנה סוביניון, אמפורה 2006
מרלו

1. מרלו, סוד רזרב, שילה 2008

2. עמק ברכה, גוש עציון 2007

3. מרלו - כרם מנרה, רזרב, רקנאטי 2008
סירה / שירז

1. שירז, סוד רזרב, שילה 2008

2. סירה-ויונייה, כרם מנרה, רזרב, רקנאטי 2009

3. סירה, ירדן, רמת הגולן 2006

^

אורי צבי גרינברג בפי עמיר בניון




המלים, מתוך הספר "אנקריון על קטב העצבון", כל כתביו, עמ' 162


תוויות:

5.15.2011

תנועת שחרור הר הבית מכבלי האיסלם

תוויות:

שלושים שנה לפטירת של המשורר אורי צבי גרינברג



^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 442 מיום 12.5.2011


בעקבות פניית אגודת 'לדעת' אל ראשי הרשות השנייה לטלוויזיה, נדרש הרב עובדיה יוסף, כנראה, לסוגיה של השמעת קול אישה ברדיו בתחנה 'קול ברמה'. לפי הפרסומים, מנהיג ש"ס, שהתחנה היא 'ברשותה', פסק כי מותר להשמיע ברדיו קול של אישה מדברת. כך שיהיה ניתן לראיין נשים, כגון בת הרב המנהלת מוסד אקדמי גבוה או אשתו של אריה דרעי שבזמנו אפילו התראיינה לטלוויזיה, וגם שדרניות תוכלנה להגיש תוכניות. מוכרת התופעה של העיתונות החרדית להסוות כותבות ועורכות ע"י מסירת שמותיהן רק בראשי תיבות, אבל זאת תקשורת פרטית. לא כן תחנת רדיו המפוקחת ע"י חוק המדינה.

הדרת נשים בתחנת רדיו הפועלת בזיכיון של המדינה היא פגיעה לא רק במעמד האישה אלא במהות השידור הציבורי. בתחנה זו ערב חג הפסח המתכונים נמסרו בידי גברים, ובמקרה אחד דווח שחברת כנסת לא הורשתה לעלות לשידור להגן על עצמה מפני ביקורת שהוטחה בה ע"י שדרן בתחנה.


אי-אפשר לזכות במתנה מן המדינה וגם לסרב להכיר בסמכותה

* הצהרתה של הטלוויזיה החינוכית לאחרונה שהיא מתחייבת לשדר תכנים חינוכיים בלבד היא צעד לקראת השתחררות משליטה של עורכים ומגישים ומראיינים אשר פלשו לתחום לא-להם. גם שם, ביחידת-סמך של משרד החינוך, הם עסוקים בלהטות את זמן האוויר שנמסר לידיהם כדי לכבוש את מחשבותיהם של צרכני התקשורת ולהפלות נגד השקפות אחרות. עדות לכך סיפק נחום ברנע בראיון עיתונאי כשהאשים את דן מרגלית שהוא "נדבק" לקובעי מדיניות. יהיו כאלה אשר גבותיהם תתרומנה מכך שדווקא ברנע הוא אשר משמיע האשמה כזו. אלא שאנחנו, אלה הצורכים את מה שמרגלית וברנע וגאולה אבן וירון דקל מגישים לנו, מזמן היינו צריכים ללחום את מלחמת השחרור שלנו למען עצמאות התקשורת.

 
ישראל מידד

5.14.2011

כנס פסח שני

פסח שני-די לכרת!
י"ד באייר, תשע"א יתקיים אי"ה החל משעה 1800 ועד לשעה 2200 בבית הכנסת 'אחדות ישראל'- ע"ש עולי הגרדום, סימטת משיח ברוכוף כניסה מאגריפס 8 ירושלים

מה נעשה בזמן הנכון כדי שנגיע לפסח הראשון? בכמה ניתן לקצר את הדרך הרחוקה? מתי נעבור את האיסקופה.
1815 הרב יוסף אלבוים- פתיחה. למה אנו שואפים?
דיון: 1820 משה פייגלין - המסד למדינת המקדש
1840 הרב ישראל אריאל, ראש מכון המקדשהתנאי הקיומי - תנועה לאומית מאורגנת לקראת המקדש
1900 נועם פדרמן: מבנה התנועה ודרכי הפעלתה
1930 עו"ד אביעד ויסולי: הערכות לקראת תכלית הקרבת קרבן פסח בשנה הבאה
2010 הרב שמשון אלבוים מסקנות מתבקשות מניסיונות העבר והערכות לעתיד.
2030 הרב אורי שרקי, מהו י"ד באייר
2050 הרב שלום וולפא יו"ר ארץ ישראל שלנו.שיטת הרבי מלובביץ בענין י"ד אייר והוראותיו ההלכתיות.
21:10 אדריכל גדעון חרל" פ: משמעותו האקטואלית של העיקרון ההלכתי על קדושה ראשונה וקדושה שניה
21:30חגי ויס, פרשת חזקיה המלך ופסח שני ומשמעותה לזמנינו על פי רבי צדוק הכהן מלובלין.
2150 סיכום ומסקנות: נועם פדרמן

ביום י"ד תתקיים אי"ה עליה להר הבית בהדרכת הרב איתי אליצור והרב יואל אליצור בשעה 0730
עליה בזמן הקרבת קרבן פסח בשעה 1330

5.08.2011

מכתב שלא התפרסם

בתגובה לרשימה "כמו סוס" מאת תום שגב ("הארץ", 29.4.2011)

בסקירתו את הספר "ירחים בעמק איילון", קובץ מכתבים של משה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודים ב- 1946, מציין שגב את "הפיגוע במלון המלך דוד שביצעו אנשי אצ"ל. יותר מ-90 בני אדם נהרגו. כששמע על כך היה שרת מזועזע עד עמקי נשמתו, הפיגוע היה 'שואה' בלשונו." הפעולה של חבלה במפקדה הרשאית של הצבא הבריטי בארץ-ישראל ומשרדי מזכירות הממשלה המנדטורית ששכנו, לאחר החרמה, באגף הדרומי של המלון, אושרה עקרונית בידי ועדת X של תנועת המרי העברי בפגישה שנערכה ב- 15 במאי 1946, דהיינו עוד לפני "השבת השחורה". היה זה משה סנה, ראש המטה הארצי של ה"הגנה", שהורה למנחם בגין להוציאה לפועל והיה זה יצחק שדה אשר אישר את פרטי הביצוע. אגב, תוכנית ההתקפה של שדה נחשבה בידי קצין המבצעים של האצ"ל, גידי פגלין, כמסוכנת יותר כלפי האפשרות של פגיעה בחפים מפשע ולכן, שונתה.

ישראל מידד

5.07.2011

מתוך יהודה עציון על אצ"ג


יום העצמאות הוא גם יום מלאת שלושים לפטירתו של אורי צבי גרינברג, המשורר שתבע את מילוי חזון תקומת ישראל וטבע את מהותו בעטו הלטושה. עבורו היה זה יום של גדולה והחמצה

יום הכרזת המדינה, ה' באייר בשנת תש"ח, היה ערב שבת. שלושים ושלוש שנים אחר כך, בשנת תשמ"א, הוקדמו חגיגות העצמאות כי יום ה' באייר חל בשבת – ובאותה שבת החזיר אורי-צבי גרינברג את נשמתו לבוראו.

מאז חלפו שלושים שנה.

אין לך דבר סמלי ומרטיט ממותו של האיש הזה דווקא ביום הזה.

כאשר כינס הרצל את הקונגרס הראשון היה אצ"ג תינוק בן שנה – ומאז שדרכה רגלו על אדמת ארץ ישראל (תרפ"ג, 1924), היו חייו ושירתו קודש לתקומת העם בארצו. המילה "עצמאות" לא התאימה לאוצר מושגיו; הוא שר ותבע ולחם למלכות ישראל שנפלה ותקום – וכאשר קמה לבסוף, ניצב המשורר קרוע בין ההישג לבין ההחמצה.

ההישג היה מובן מאליו, אליו התפלל המשורר בשיריו, וכבר בראשית שנת תרצ"ז (1936) הוא חזה כי תקום "יהודה החופשית" וכתב, בחיתום 'ספר הקטרוג והאמונה', את השורות הללו: "וַאֲנִי רוֹאֶה כְּבַר סִיַעת-אֲוִירוֹנַי בְּמָחוֹג / עַל פְּנֵי הַר הַבַּיִת חָגָה בְּיוֹם חַג. / … וְדֶגֶל דָּוִד – בְּמִגְדָּלוֹ שֶׁל דָּוִד". ובכן, כאשר אמנם הוכרזה ריבונות ישראל בארצו, הרי תמו שנות העֱנוּת של גלות אדום ובאה לידה חדשה בהלמות פעמיו של משיח.

ואולם, אצ"ג לא כיבה את ביקורתו לנחת ניחוח הרגע של ההישג הגדול. הוא ידע היטב גם את קטנות נפשם וחזונם הדהוי של מנהיגי המדינה. הוא זיהה את הצרימה, את הזיוף ואת ההחמצה בכך שירושלים והר הבית נותרו ביד "בני עמון" – כך כינה את הממלכה הירדנית – בעוד בני ישראל חוגגים ועולזים בַּשפֵלה. הוא תבע במר נפשו את עלבונה של העיר-האֵם אשר נכרתה מִגוף ומִנפש, הוא זעק כי בגידה היא זו – אך באותה נשימה גם הכריז כי לא נצחי הוא ניצחון הכזב, ועוד יתעשת העם, יקום במלוא קוֹמָה, ושוב תזרח ירושלים כַּשמש בהרים.

יום העצמאות היה אפוא לאצ"ג – וגם לתלמידיו, לוחמי חֵרות ישראל – יום של חשבון נפש. חשבון כל אשר הושג, בטור "הזכות", וחשבון כל אשר עדיין נדרש כי טרם זכינו וטרם עשינו, בטור "החובה", חובת מעשה ההגשמה המונח לפתחנו. וכך שר אצ"ג שירי הודיה ותהילה לָאֵ-ל שהננו בחיריו, הנותן לנו כוח לעשות חַיל – שירי ברכה – ומנגד הציב את התביעה, את הביקורת, נוקבת כמעט כקללה הניתזת אל פניהם של "כופרים ונמושות" מוגֵי הדעת. לא פעם נכרכות יחד ברכה וקללה – החיים והמוות – באותו שיר עצמו, במעברים חדים, כי יודע אצ"ג את בני עמו, ש"הם גדולים, אמונֵי ברקים ורעמים", וגם "הוֹיים [= נהיים] לקטנים, אוהבי ערסולים"…

נביא אפוא עתה שלושה שירים, אשר נוכל לחוש דרכם את געשי נפשו של המשורר עם קום המדינה.

השיר הראשון נכתב כחודשיים וחצי לאחר הכרזת המדינה – 'שיר דם דמע זהב'. כאן אכן זועם המשורר על הבנים העולזים בַּשפֵלה ובוגדים באִמם, אֵם-ערים השבויה בהרים – ואז נהפך הזעם לוודאות כי למחר יתפכחו הבנים הללו כשיכור מִיֵינו, יעלו לירושלים ויעלוהָ על ראש שמחתם, כי תהיה טובה והכרחית להם כאוויר לנשימתם. הנה, קִראו והַסכּיתו:

השיר השני נכתב לאורכן של שלוש שנותיה הראשונות של המדינה – מתש"ט עד תשי"א – ובו מהלל אצ"ג, כפי שיודע רק הוא, על התגשמות תפילת האבות, על "ימי כיבוש קדומים ופני בִּן-נוּן בַּחמה" ו"מפת אברהם נָגוֹלה", הוא מתמוגג מגודלו של הנס – אך דווקא משום כך הוא תובע שנהיה ראויים לאשר ניתן לנו, כי "עכשיו הבחירה בידכם – עשו מעשים למלוא נס!", כי אחרת, אהָה, עוד צפויה מפלה, ושממה, ודממה…

השיר השלישי נכתב שנה בדיוק לאחר קום הכרזת העצמאות, והתאריך החתום – ז' באייר תש"ט – מבהיר, אל נכון, כי זהו מעין 'שיר של חשבון' בהיות המדינה בת שנה. הפעם זהו חשבון צופה פני עתיד תוך ניתוח נפשה של האומה. המשורר קורא כאן את העם למעמד נשגב עלֵי ארץ גדולה, שוב כמעמד הר סינַי, תוך שהוא מחזק עצמו לבל יתייאש מדמות העם הגלויה לָעין… זהו עם של ניגודים, של מהפכים, זה "גזעִי העיקש, הפִּלאי מִגזעים". ועל כן – יש תקווה, והנה ודאית היא כבר מעתה! לכולם יחד אפוא מוכן הכתר ומיועד, כי גם הרעים הם לפתע גבוהים, בן-רגע ייענו לגילוי אֱ-לֹהים, "ארגמן עליהם בעודם בִּבלוֹאים"…

על מצבת קברו של אצ"ג – מלבד הפרטים הנחוצים – חקוקות שתי מילים: "מנוחתו כבוד". הוא קבע בשיריו היכן ייחצב המשכב לגופו: "בהר הזיתים, אל מול פני הר הבית מוקף החומה, / אז ישכב המשורר הכבוי בגופו מִבָּשָׂר / עִם מֵתֵי הדורות לָרָקָב". באותה ודאות גם ידע אצ"ג מה נפשו תחזה, כי "תזכה ותִראה ככל חַי: / את הבית עומד בהוֹדוֹ בכל שיעור קומה. / היא תבוא בין המון חוגגים לָחוג חג האביב. / היא תחזה כל שבעים גָלויות וזֵר אש מסביב. / היא תשמע מְזַמרים – ותְזַמֵּר לֵא-לֹהים: שֶׁהשיב / עם לארצו ומלכות לעמו, כַּכתוב / במיטב הנבואה ובמיטב הפיוט בִּיקַר סֵפֶר. / וגם היא ככל חַי תישא פְּאֵר על קודקוד תחת אֵפֶר".

^

תוויות:

5.06.2011

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 441 מיום 5.5.2011

אחד היסודות של השידור הציבורי הוא העיקרון של האיזון - יחד עם הגיוון - אשר נועד לשקף את הפלורליזם שבאוכלוסייה. אלא שבישראל, המנהלים והעורכים של השידורים אינם תופשים את הציבור כמי שמגיע לו ייצוג הוגן. במקומם נמצאת במרכז השידורים הברנז'ה, על דעותיה והשקפותיה. ומי אמור לפתור את ההתנגשות הזאת? במדינה מתוקנת, החוק והכללים המקצועיים הם הכלים. בכל המדינות שקיים בהן שידור ציבורי, הגוף המנהל גם מקיים מעקב ופיקוח. לכן, לפי הקוד האתי המתחדש אשר חובר בידי ועדת האתיקה של מליאת רשות השידור, הרשות מחויבת במתן "ביטוי נאות ומאוזן לדעות השונות הרווחות בציבור ולא להעדיף דעה מסוימת על פני דעה אחרת". ואיך עושים את זה? דרך אחת היא 'איזון מיידי': שישודרו "לפחות שתי דעות שונות עיקריות ולא תינתן העדפה לדעה כלשהי על פני דעה אחרת". ואם אין אפשרות לאיזון מיידי? אזי "יש להודיע במהלך התכנית שקיימות דעות נוספות, ולתת הזדמנות הולמת להבעת דעה שונה בתכנית אחרת, שתשודר זמן סביר לאחר התכנית הראשונה". דרך זו מכונה 'איזון רוחבי'.
אך אליה וקוץ בה. מי ידאג שבאמת יהיה איזון? לפני שבוע החליטה מליאת רשות השידור שיש להקפיד על 'איזון מיידי' ולא, כפי שנהוג כל השנים, 'איזון רוחבי'. יו"ר הרשות החדש, אמיר גילת, יודע ככל הנראה, ששמירת האיזון של השידורים היא לב ליבה של כל המערכת שבראשה הוא עומד. משך דורות העדיפו בברנז'ה איזון רוחבי ללא צורך באיזון מיידי של כל שידור. והנה, אולי יהיה משטר שישמור באופן יומי ואולי אפילו כל שעה ושעה על איזון. שהרי כל בדיקה כמותית שנעשתה במשך השנים מוכיחה שהאיזון הרוחבי מאפשר הפרות בוטות ובעצם, שליטה של שיטה שמעדיפה ומקדמת דעות מסוימות.

ישראל מידד
___________________________

לפני עריכה:

אחד היסודות ובעצם כל מהותו, של השידור הציבורי, זה הממומן בידי הצבור והמיועד לייצג את הצבור וכן שהצבור ייוצג בו, הוא העיקרון של האיזון – יחד עם הגיוון - אשר נועד לשקף את הפלורליזם שבאוכלוסיה. האמת היא שבישראל, המנהלים והעורכים את השידורים אינם תופסים את הצבור במרכז עניינם שמגיע לו ייצוג הוגן להשמיע את קולו ולהשתקף בנאמנת מירבית בתוכניות. במרכז השידורים קיים ה"ברנז'ה" ודעותיהם והשקפותיהם. ומי אמור לפתור את ההתנגשות הזאת? במדינה מתוקנת, החוק והכללים המקצועיים הם הכלים אם כי, כפי שלמדנו על בשרנו בתיק בג"צ 1047/96 נגד חוסר האיזון של אמנון אברמוביץ' בטור האישי שהוענק לו יש והמערכת כושלת, אם בשלומיאליות ואם בזדון. בכל המדינות שקיים בהן שידור ציבורי הגוף המנהל גם מקיים מעקב ופיקוח. לכן, לפי ניסוח משנת 2009 של הקוד האתי המתחדש אשר חובר בידי ועדת האתיקה של מליאת רשות השידור, הרשות מחויבת במתן "ביטוי נאות ומאוזן לדעות השונות הרווחות בציבור ולא להעדיף דעה מסוימת על פני דעה אחרת". ואיך עושים את זה? דרך אחת היא שישודרו "לפחות שתי דעות שונות עיקריות ולא תינתן העדפה לדעה כלשהי על פני דעה אחרת מבחינת היקף הזמן הניתן לשידורה, מבחינת מועד השידור, מבחינת מתכונת ההגשה בתכנית...". ואם אין איזון? אזי "יש להודיע במהלך התכנית שקיימות דעות נוספות, ולתת הזדמנות הולמת להבעת דעה שונה בתכנית אחרת שתשודר זמן סביר לאחר התכנית הראשונה".

אך איילה וקוץ בה. מי ידאג לאיזון ולאיזון המתקן? לפני שבוע מליאת רשות השידור החליטה שיש לקיים "איזון מיידי" ולא, כפי שנהוג כל השנים "איזון רוחבי". יו"ר הרשות החדש, אמיר גילת, מכיר, ככל הנראה, ששמירת האיזון על השידורים הוא לב ליבה של כל המרכת שבראשה הוא עומד. משך דורות העדיפו הברנז'ה איזון רוחבי ללא צורך באיזון מיידי של כל שידור והנה אולי יהיה משטר שישמור באופן יומי ואולי כל שעה ושעה. כל בדיקה כמותית שנעשתה במשך השנים מוכיחה שהאופן הרוחבי רק מתיר הפרות בוטות ובעצם, שליטה על שיטה שמעדיפה ומקדמת דעות מסוימות. אם מיישמים הכלל של איזון מיידי בשידורים, יש גם לדאוג למנגנון מפקח.

5.05.2011

בוודאי מותר לעלות להר-הבית

עליה להר הבית לפי דעתו של הרב אליהו רחמים זייני ראש ישיבת אור וישועה

ט"ז ניסן תשע"א

שאלה: מהי עמדת הרב לגבי העליה להר הבית?

מבחינה הלכתית- האם עלינו לסמוך על המדידות?

ומבחינה השקפתית- האם יש בכלל ענין לחפש את המקומות שמותרים בעליה? בכל זאת להר עצמו אסור ליכנס. או שיש ענין כדי לחזק את הריבונות על ההר- גם כאן נשאל שמ"מ להר עצמו לא נוכל ליכנס. ואולי התעסקות בכל עניני המקדש הם מעבר למה שהחברה ראויה להבין ועלינו קודם להתמקד בדברים אחרים?

תשובה:

לכ' י' היקר הי"ו

מועדים לשמחה,

אין צל של ספק שלא רק שמותר לעלות לאיזורים בהר הבית שעליהם ת"ח רשומים שעסקו בנושא (כגון הרב גורן זצ"ל והמבדיל לח"ט הרב ליאור שליט"א ועוד ) התירו לעלות בהם, אלא שאף מצוה יש בדבר (כמובן בתנאי שממלאים אחרי כל התנאים שקבעו אותם החכמים), כדי להראות לעולם כולו שמקום מקודש זה שייך לעם ה' לעד ולנצח נצחים, ובפרט בימינו, בה מדינת ישראלל מונהגת זה שנים רבות ע"י הנהגות שאחת יותר חולה מחברתה, ומסוגלת לוותר על נכסי צאן ברזל של האומה. הנהגות המעניקות אפילו לממשלות זרות (כגון ואטיקן, רוסיה) דבר שלא נשמע כמותו בתולדות האנושות, כגון בעלות על קרקעות בתוך שטחי ארצנו, ולא נשמע חולי נפשי גדול מזה אי פעם. ואינני מדבר על העמדה המשקפת חולי נפשי יותר קשה ממה שהיינו עד לו בימים האחרונים, כשמערכת המשפט של המדינה אסרה על יהודי לעסוק בפולחן כלשהו בהר הבית, בעוד היא מתירה זאת לכל גוי עלי אדמות. שומו שמיים על זאת!

לכן על אף שאין ספק שיש דברים יותר דחופים לטיפול באומה כולה, ברמת הפרט וברמת הכלל, מ"מ לא ניתן להזניח גם את הר הבית, שמא ישמט מידינו לגמרי, ונצטרך לחכות ניסים על טבעיים להשיבהו אל האומה, במיטב המסורת האנטי ציונית, וזה אף אם מאה רבנים ציוניים מכובדים ככל שיהיו יחתמו עליו.

וה' יאיר עינינו בתורתו וימלט אותנו משגיאות

^

ותודה לאתר הר הבית שלנו של חרדים למען המקדש

יישר כוח לד"ר משה שילה

יישר כוח לו על מכתבו שהתפרסם היום ב"הארץ" נגד טענתו של גדעון לוי:-


מי פה מקופח

בתגובה על "שבחי מפוח" מאת גדעון לוי ("הארץ", 28.4)

גדעון לוי כותב, כ"הוכחה" לפגיעה כביכול בזכויות הערבים: "להיות בעד חופש הגישה והפולחן בקבר יוסף, אבל לא באל-אקצא. לזכור את תש"ח, אבל בלי הנכבה". אלא שהגישה של יהודים לקבר יוסף כרוכה בסכנת נפשות. לעומת זאת, אל-אקצא ומתחם הר הבית נמצאים בשליטת הוואקף המוסלמי, ואלפי מוסלמים מקיימים שם תפילות באופן קבוע, בעוד שליהודים אסור להתפלל בהר הבית, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי.

ובעניין הנכבה - האירוע הזה המציין יותר מכל את הכישלון הצורב שנחלו הערבים בניסיונם להשמיד את יהודי ארץ ישראל בשנת תש"ח.

ד"ר משה שילה

נס ציונה

^

תוויות:

5.04.2011

מתוך ספרו של זאב וילנאי על הדרך לשילה

מתוך ספרו של זאב וילנאי שיצא לאור ב- 1935:-



^

תוויות: , ,

ואם רצית ספר צורה-דרך לשילה ב- 1921

ספר זה הוא הספר

נמצא כאן





^

תוויות:

הידעתם שקיימת טבעת אירוסין דגם "שילה"


שיהיה במזל טוב!

5.03.2011

נאומה של השרה לימור לבנת על אחיינה בן-יוסף לבנת הי"ד



היו"ר ראובן ריבלין:

אנחנו עוברים להצעה הבאה שעל-סדר היום: הרצח בקבר יוסף, שמספרה 287.

אף ששני חברי כנסת יזמו את ההצעה הזאת, חבר הכנסת זאב אלקין וחבר הכנסת אריה אלדד, אני מזמין קודם כול את השרה לימור לבנת לשאת דברים בעניין זה מפאת הצורך שלה ללכת ולקבל את המנחמים ואת הוריה. לכן, אני אבקש שבניגוד לפרוצדורה הרגילה, השרה תדבר. לאחר מכן יתקיים דיון אישי בסדר שנקבע על-פי בקשת החברים.

גברתי השרה, אנחנו משתתפים כולם באבל המשפחה, באבל אחיך ורעייתו, באבל הסבא והסבתא, אביך ואמך בני המשפחה הלוחמת ובאבל כל המשפחה. שלא תדעו עוד דאבה.

 
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להודות על הדיון הזה ולמי שיזמו אותו, חברי הכנסת אלקין ואלדד – גם לך, וגם על שהואלתם לאפשר לי לפתוח בדברים. לא אוכל להישאר, כי אני באמת צריכה למהר. אני מקווה שלא לאחר למנחמים שעומדים להגיע.

הם אומרים: מה לנו ומי לנו קבר יוסף שבשכם? ואנחנו אומרים: קבר יוסף הוא אחד משלושה אתרים שעליהם מצוין בתנ"ך בפירוש כי ניקנו בכסף מלא במאה קשיטה על-ידי אביו של יוסף, יעקב, מאת בני חמור אבי שכם, כמו גם מערת המכפלה ומקום בית-המקדש בירושלים.

הם אומרים: ומי בכלל אומר שזה מקום קבר יוסף? אנחנו אומרים: זוהי אמונה בת אלפי שנים המבוססת על נוסעים יהודים ונוצרים שתיעדו את סיוריהם ואת האתרים למעלה מאלפיים שנה. מעניין שאלה שאינם מקבלים זאת מוכנים לקבל מקומות שהמוסלמים רואים כקדושים גם אם אין לכך שום אחיזה ארכיאולוגית,

הם אומרים: קבר יוסף הוא בכלל שטח פלסטיני. יש סכסוך, כך אומרים, על הריבונות בו. ואנחנו אומרים: על-פי הסכמי אוסלו, שאתם נשבעים בהם, קבר יוסף נשאר באחריות ישראל כמובלעת בתוך שטח A שבשליטה פלסטינית. שוטרי מג"ב שמרו עליו ופעלה בו ישיבת "עוד יוסף חי".

בתחילת מה שנקרא "אינתיפאדת אל-אקצה", באוקטובר 2000, הותקף המקום על-ידי פלסטינים, וביום השני של ראש השנה נפצע שוטר מג"ב, מדחת יוסף, ודימם למוות. אנחנו אומרים: פשע גדול נעשה כאשר סמכנו אז על המשטרה הפלסטינית שתחלץ אותו, פשע של הפקרת מדחת יוסף, השם יקום דמו.

ואזכיר עוד: על הפשע הזה נוסף עוד חטא. בשבת שלאחר מותו של מדחת יוסף, ב-7 באוקטובר 2000, הוספנו חטא וצה"ל נסוג מהאתר על אף הסכם אוסלו – שוב, כי הפלסטינים הבטיחו לכבד את קדושת המקום ולא להרוס אותו. אבל גם בהתחייבות הזאת הם לא עמדו. הם הרסו את הקבר, הם חיללו את האתר הקדוש והקימו במקומו מסגד. רק לפני כשנתיים צה"ל בנה מחדש מצבת הקבר, ולפני חודשים אחדים נערכו בו שיפוצים וחודשה המצבה וכיפת הקבר.

הם אומרים: למה נכנסו בלי תיאום? אם לא היו נכנסים זה לא היה קורה. ואנחנו אומרים: שום שאלה של תיאום או חוסר תיאום אינה עילה לעונש מוות, לרצח. כן, רצח.

הם אומרים: זה חוסר אחריות, ובכך מפנים, בעקיפין או במישרין, אצבע מאשימה לנרצח, לפצועים, לפצוע קשה שעדיין נאבק על חייו – ומכאן אני שולחת להם, מעל במה זו, ברכת רפואה שלמה. ואנחנו אומרים: עד מתי ניטול על עצמנו את האשם בכל עניין? הפלסטינים מסרבים לשבת אתנו אפילו למשא-ומתן, אבל אנחנו אשמים שאין שלום. הם רוצחים מתפללים, אבל אנחנו אשמים שלא תיאמנו. הם רוצחים משפחה שלמה ותינוקת במיטותיהם, אבל למה הם גרים באיתמר בכלל? הם רוצחים בנו, כי לא רוצים בנו. גם לא בגבולות 67'. הם אומרים: מי שהורס פה הכול אלו הימנים, הדתיים, המתנחלים, הממשלה הזאת, ביבי הזה. נו כבר, תפסיקו, תלכו. תנו לנו לחיות בשקט עם חתיכת השוקולד שלי. ואנחנו אומרים: הרצון לשלום איננו מונופול של אף אחד. דווקא אתם אנשים מיואשים, ואתם מנסים לייאש, אבל אתם מיעוט. מיעוט קטן.

אני פונה מכאן לראש הממשלה: צריך לאפשר ליהודים להתפלל בקבר יוסף, בדיוק כפי שיש לנו גישה חופשית לתפילה במערת המכפלה בחברון, ובקבר רחל אמנו. בדיוק כפי שסוכם עם הפלסטינים באוסלו, וכפי שהיה לפני אוקטובר 2000.

האבל האישי שלי, האובדן הפרטי של משפחתי, הכאב שלנו על בן יוסף שלנו, השם ייקום דמו, בניוֹ שלנו, לא משנה ולא ישנה את אמונתנו, וזוהי אמונתו של הרוב המכריע של הציבור, כי אנחנו מאמינים בעם ישראל, מאמינים בארץ-ישראל, במדינת ישראל, ומאמינים בעתידנו גם בימים קשים. תודה.

כשמשה שרת ויתר על עבר הירדן


ימי מעצרו בלטרון היו חלק מתקופה דרמטית במיוחד בתולדות המדינה שבדרך, לרבות הפיגוע במלון המלך דוד שביצעו אנשי אצ"ל. יותר מ-90 בני אדם נהרגו. כששמע על כך היה שרת מזועזע עד עמקי נשמתו, הפיגוע היה "שואה" בלשונו. עתידה של ארץ ישראל היה קרוב להכרעה: שרת שלח את אליהו ששון לקהיר לשכנע את ראש הממשלה המצרי, איסמעיל צדקי, להסכים לחלוקת הארץ. שרת הציע לוותר על עבר הירדן, כלומר לכונן את המדינה היהודית בכל השטח שממערב לירדן, לרבות הגדה. הוא תיאר את ההסדר כוויתור ישראלי על מחצית כיכר הלחם השלמה, הבטיח לערביי הארץ שוויון מלא וקבע שאת מה שאיבדו כבר - הערבים לא יקבלו בחזרה.

שרת נחשב אחד המדינאים המתונים והזהירים, אך מכתבו לצדקי נוסח בלשון מדינית קרה, פה ושם מאיימת. לפי כל הסימנים נועד לא רק לעיני הערבים, אלא גם היה אמור לעמוד בכל ביקורת פוליטית למקרה שיתפרסם. הקמת מדינה יהודית גורמת לערבים לכל היותר "נזק זעיר" ומוטב שיקבלו את המציאות, פן ידרשו היהודים יותר, כתב.
^

5.02.2011

ארכיאולוגיה והתנ"ך


האם נפתרה חידה נוספת בתולדות עם ישראל? פרופ' גרשון גליל מהחוג למקרא זיהה את חורבת קיאפה עם היישוב "נטעים" המוזכר בספר דברי הימים. "תושבי נטעים היו קדרים שהועסקו בשרותו של המלך דוד וישבו במרכז מנהלי חשוב סמוך לגבול עם הפלשתים", אמר פרופ' גליל.

חורבת קיאפה, היא עיר שדה באזור עמק האלה. במקום נערכו חפירות ארכיאולוגיות על-ידי משלחת בראשותם של פרופ' יוסף גרפינקל ומר סער גנור והיא מתוארכת למאה העשירית לפני הספירה, לימי שלטונו של המלך דוד. עד כה הועלו מספר הצעות לזיהויה של העיר, ובהן "שערים" ו"עזקה" המקראיות. במקום אף נמצאה הכתובת העברית הקדומה והחשובה ביותר, אותה פענח לאחרונה פרופ' גליל.

לדבריו, הכתובת העברית החשובה שנמצאה במקום, מעידה על רמה תרבותית גבוהה, ועל פעילותם של סופרים בעיר, ויחד עם הביצורים המרשימים שנמצאו בחפירות מפריכים את הטענות השוללות את קיומה של ממלכת ישראל בתקופה זו.

כדי לזהות את המקום פנה פרופ' גליל לספר דברי הימים א', פרק ד' פסוק כ"ג, שם נזכרים הישובים "נטעים" ו"גדרה": "המה היוצרים וישבי נטעים וגדרה - עם המלך במלאכתו ישבו שם". בעוד ש"גדרה" זוהתה עם ח'רבת ג'דראיא, השוכנת ליד עמק האלה, "נטעים", המוזכרת במקרא רק בפסוק זה החותם את מגילת היוחסין של שבט יהודה, לא זוהתה עדיין. החוקר האמריקאי פרופ' ויליאם אולברייט, מחשובי הארכיאולוגים של ארץ ישראל במאה העשרים, הציע לזהות את היישוב עם ח'רבת א-נויטיע, שנמצאת גם היא באזור עמק האלה וזאת על שום הדמיון הצלילי בין השמות. אולם הממצאים הארכיאולוגיים שנמצאו שם גילו כי היישוב התקיים רק בתקופות ההלניסטית והרומית-ביזנטית ולא בתקופת המקרא.

על פי הקרבה ל"גדרה" המקראית, על פי הממצאים הארכיאולוגיים שמתאימים לתקופת שלטונו של דוד, ועל פי השתמרותו של השם הקדום בח'רבת א-נויטיע הסמוכה, מזהה פרופ' גליל את חורבת קיאפה עם "נטעים". "הממצאים הארכיאולוגיים במקום, יחד עם הימצאותה של הכתובת העברית הקדומה ביותר והחשובה ביותר שנמצאה עד כה בעולם, כמו גם ההבנה, על פי הטקסט המקראי, שבמקום יישבו אנשים שנמנו עם שבט יהודה ופעלו בשירותו של המלך, מעידים כי חורבת קיאפה, היא נטעים, הייתה מרכז מנהלי חשוב באזור הספר של ממלכת ישראל בימי מלכותו של דוד. קיומו של מרכז מנהלי מבוצר זה באזור מרוחק יחסית ממרכז הממלכה מעיד על סכסוך קשה שפרץ בין דוד לפלשתים, לאחר נצחונו של דוד על בית שאול ואיחוד כל שבטי ישראל תחת הנהגתו, ומהווה הוכחה נוספת לקיומה של ממלכה גדולה וחזקה בימי דוד", סיכם פרופ' גליל.

והשבוע ניתן ללמוד יותר:
מבט אל העבר
סדרת הרצאות משותפת לרשות העתיקות ויד יצחק בן צבי

ביום חמישי א' באייר תשע"א, 5 במאי 2011 בשעה 18.30

הרצאתו של פרופ' יוסי גרפינקל (האוניברסיטה העברית בירושלים)
חפירות חורבת קיאפה

מגיבים: אלון דה גרוט ודורון בן עמי (רשות העתיקות)

ההרצאה תתקיים ביד יצחק בן צבי, רחוב אברבנאל 12, ירושלים


מבצר האלה (חורבת קיאפה) היא עיר גבול בין ממלכת יהודה ממזרח וממלכת גת הפלשתית ממערב. העיר ממוקמת בחלקה המערבי של השפלה הגבוהה ביהודה בראש אחת הגבעות הסוגרות על עמק האלה מצפון, בין שוכה לעזקה (סמוך לצומת האלה). בעמק האלה עברה הדרך הראשית שהובילה מפלשת ושפלת יהודה אל אזור ההר והערים המרכזיות בו, ירושלים וחברון, דרך ששימשה נקודה אסטרטגית חשובה באותה תקופה.   חורבת קייאפה שוכנת על שרשרת הגבעות הסוגרות את עמק האלה מצפון, קרוב לפתחו המערבי. מדרום-מזרח, בצדו השני של עמק האלה, נמצאת שוכה. שטח ח' קייאפה כ-140 דונם הכוללים עיר עליונה ועיר תחתית, והיא מסתמנת כאחד האתרים הגדולים ביהודה בתקופת הברזל ב'.




העיר הקדומה מוקפת חומה של 700 מטר ושטחה כ-23 דונם. רוחב החומה הוא ארבעה מטרים והיא בנויה מאבני גוויל ענקיות לא מעובדות (אבנים קיקלופיות) שחלקן שוקלות ארבעה עד חמישה טון. ארכיאולוגים מעריכים כי 200,000 טון של סלעים נכרו, שונעו ושימשו לבניית הביצורים. חלק בולט נוסף מהביצורים הוא שער מסיבי ובו ארבעה תאים. חלקו העליון של השער מפואר ונבנה מאבני גזית מסותתות. עד כה נחשפו בחפירות אלו 600 מ"ר ממבצר האלה, שהם רק ארבעה אחוזים מהאתר כולו.

כאמור, הממצאים שנחשפו במבצר האלה מספקים את ההוכחה המוקדמת ביותר שהתגלתה עד היום לקיומה של ממלכה ביהודה ולקיומו של מלך חזק וממשל ריכוזי בירושלים. מיקומו של האתר ותיארוכו משתלבים היטב בסיפורי המקרא של ספר שמואל ודברי הימים. כעת מתחזקת הסברה כי מדובר בהוכחה לתקופת מלכות דוד.
================

וגם זה:



המחלקה ללימודי א"י וארכיאולוגיה ע"ש מרטין (זוס)

אנו שמחים להזמינכם להרצאתו של:

פרופ' ישראל פינקלשטיין

אוניברסיטת תל-אביב

ארכיאולוגיה ומקרא: קווי הגזרה

הסמינר ייערך ביום ג', כ"ט ניסן תשע"א (3/5/11), בשעה 12:00, בבניין 404 כיתה 9.
^

תוויות:

יום שלישי בכניסה לשכם

5.01.2011

לא כל האמת

ברשימתו של משה פוקסמן-שעל ב"הארץ" - האצ"ל: ישראל השנייה, לא כל האמת התפרסמה.

קודם, רשימתו: 

בחול המועד פסח 1931 פרשה מארגון "ההגנה" קבוצת לוחמים ירושלמית והקימה את הארגון הצבאי לאומי (האצ"ל). האצ"ל הלך התרחב, ונהפך לארגון מחתרתי בן אלפי לוחמים ולוחמות ברחבי הארץ. הוא לא הסתפק בפעולות הגנה נגד הכנופיות הערביות, אלא אימץ גם פעולות תגמול התקפיות. בנוגע לבריטים, האצ"ל שלל את שיתוף הפעולה עמם, ופתח במאבק מזוין כדי לגרשם מארץ ישראל.

אך היה הבדל משמעותי נוסף בין האצ"ל להגנה והפלמ"ח. המרכיב האנושי של הארגון היה הרבה פחות הומוגני מזה שלהם: חניכי בית"ר מאירופה לחמו שכם אל שכם עם לוחמים שעלו מארצות המזרח (די להציץ ברשימת תשעת עולי הגרדום: אלקחי ודרזנר, וייס ונקר, קשאני ופיינשטיין, חביב, בן יוסף וגרונר). דתיים ומסורתיים "אכלו מאותו מסטינג" עם חילונים גמורים. מפקד הארגון דוד רזיאל, שנהרג בעיראק, היה בעצמו בוגר ישיבת מרכז הרב. לוחמי האצ"ל היו "ישראל השנייה" - ימנים, מזרחים ודתיים. לא אליהם התכוון חיים גורי כאשר כתב על "יפי הבלורית והתואר".

בקיץ 1948 יצאו לוחמי האצ"ל מן המחתרת, והקימו את תנועת החרות בראשות מנחם בגין. בבחירות לכנסת הראשונה הם נאלצו להתמודד על קולות הימין מול המפלגה הרוויזיוניסטית הוותיקה. תנועת החרות זכתה ב-14 מנדטים, התנועה הרוויזיוניסטית לא עברה את אחוז החסימה. לוחמי האצ"ל המזרחים אפשרו לעולים הרבים מצפון אפריקה וארצות ערב להרגיש "בבית" בתנועת החרות, והיוו מנוף אלקטורלי, שהלך והתעצם עד שבמאי 77' התנועה נהפכה למפלגת השלטון.

גם הלוחמים הדתיים השפיעו על אופי התנועה, ומשכו אליה קהלים רבים שהבית הטבעי שלהם היה המפלגות הדתיות. אין פלא שבערב המהפך הודה בגין בנאום הניצחון ללוחמיו מהמחתרת, שאותם כינה "אחי גיבורי התהילה".

ברית זו, שנוצרה בין המזרחים, הדתיים והימין במחתרת, נהפכה לכוח הפוליטי הדומיננטי בישראל מאז המהפך ועד ימינו אנו.
הכותב הוא דוקטורנט להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב וסגן ראש מרכז בגין

ותגובתי:

בתגובה לרשימה "האצ"ל: ישראל השנייה" מאצת משה פוקסמן-שעל ("הארץ", 26.4.2011)

אם כי הטענה העיקרית של הכותב שההרכב הדמוגרפי של האצ"ל ייצג את מה שקרוי "ישראל השנייה" - דתיים, מזרחיים וימנים - בכל זאת יש לדייק יותר בתכנים שברשימה.  ראשית, כותב פוקסמן-שעל "די להציץ ברשימת תשעת עולי הגרדום" והקורא עלול לחשוב, שטעות, שהיו בעצם רק תשעה לוחמי מחתרת שעלו לגרדום בידי השלטון הבריטי בעוד היו שניים-עשר. השלשה אחרים היו מקרב לוחמי לח"י: אליהו בית-צורי, אליהו חכים ומשה ברזני ויש לזכור שהאחרון התפוצץ יחד עם פיינשטיין.  דווקא מנחם בגין בחר שלא להתעלם מלח"י וציין מקרה זה בנאומו הגדול ערב הבחירות ב- 1981 כדי לסמל את אחדות העדות בקרב המחתרות אצ"ל ולח"י ("אשכנזי, עירקי. אחים! לוחמים! יהודים!").  ואין לשכוח את עולה הגרדום היחיד מקרב ארגון ה"הגנה", מרדכי שוורץ, שמפקדיו התנערו ממנו.

ונקודה שניה: אמנם נכון שתנועת החרות נאלצה להתמודד "על קולות הימין מול המפלגה הרביזיוניסטית" בבחירות לאסיפה המכוננת שתהיה הכנסת הראשונה אבל היו עוד מפלגות שנמנו על מחנה הימין כולל "רשימת הלוחמים" מיוצאי לח"י שזכו במושב אחד וכגון "התאחדות התימנים" שאף היא זכתה במושב אחד.

ישראל מידד
שילה