6.17.2011

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" 447 מיום 16.6.2011


באחת התוכניות בערוץ הראשון הופיע שגריר לשעבר באחת מארצות אירופה. בתשובה לשאלה "האם כדאי שישראל תסכים לוועידת השלום של צרפת?", השיב הדיפלומט ש"אירופה ידידותית לישראל מאי-פעם" ולכן כדאי להיכנס למסגרת המדינית הזאת. ציפיתי שתישאל מיד שאלה נוספת שתציין את העובדה הידועה מאוד, גם למי שאינו מומחה, שאירופה היום שטופה באנטי-ישראליות (ופה ושם אף באנטישמיות). העיתונות מלאה בדיווחים על מעשי חרם, סירוב לקבל מאמרים אקדמיים, מעשי אלימות, אמירות נבזות וגסות בידי דיפלומטים, השתתפות במשטים ובהפגנות ומעשים אחרים. אלא ששאלה על כך לא באה ודעתו של ה'מומחה' נשארה ללא חקירה או ליבון נוספים, ובעצם כנכונה וצודקת. מכיוון שלא העליתי על דעתי שמידע זה נעלם ממערכת החדשות של הערוץ הראשון, התלוננתי שלא נשאלה שאלה כגון "על רקע מעשי החרם והאלימות כלפי ישראל ויהודים מקומיים באירופה, האם אתה באמת מאמין שאירופה ידידותית כלפי ישראל?". בכך נפגעה זכות הציבור לדעת ולקבל מידע בדוק ומדויק.

בתשובתו כתב הממונה על הקבילות שהשגריר לשעבר הופיע "כמומחה המביע את דעתו בהסתמך על ידע מקצועי", והדרישה להתווכח איתו כאילו המראיין מומחה בתחום מעלה את השאלה "לשם מה להביא את השגריר?". ועל כך עניתי שזה מתחיל להידמות למדרון חלקלק: אם המראיין אינו יודע מספיק על מנת לשאול שאלה מאתגרת פשוטה, בשביל מה להעסיק אותו כלל? הרי אנו יוצאים מתוך הנחה שלמראיינים יש ידע מורחב וחוש של סקרנות. ומכיוון שאנו רשאים להניח שהמצב באירופה כלפי ישראל ידוע ומוכר, אז או שמשהו השתבש באולפן, או שהייתה למראיין סיבה מאוד אישית לתת לשגריר לומר דבר שטותי כזה באופן חופשי מדי. כך או כך, צרכני התקשורת לא זכו לשידור אמין ומדויק במיוחד.

 


0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם תגובות לפרסום [Atom]

<< דף הבית