7.28.2011

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" שב"בשבע" גליון 453 מיום 28.7.2011



באופן מקרי, אולי, התחברו לאחרונה שתי ידיעות יחד ויצרו חרדה של ממש במערכת של עיתון 'הארץ'. הראשונה היתה אודות ניסוח ההזמנה מטעם משרד הביטחון לטקס האזכרה השנתית לחללי אוניית הנשק של האצ"ל, 'אלטלנה'. אותם חללים, 16 במספר, כונו במודעה "נרצחים". כעבור כמה ימים הודיעה ממשלת ישראל שהיא מקציבה סך 300 אלף שקלים לצורך איתור מה שנשאר מן האונייה בקרקעית הים, וכדי להעריך האם ניתן להעלות אותה או חלק ממנה. הופעת אלטלנה על מסך הרדאר של 'הארץ' גרמה לריכוז של 'ירי תקשורת'.

לפני כחודש כתב מוטי גולני ש"הפגז שנורה על אלטלנה היה אפוא בעל חשיבות עקרונית עליונה... הפגז שנורה בפקודת ממשלתה האזרחית של ישראל הריבונית מנע מלחמות אחים אחרות בעתיד, שמחירן מי ישורנו". דרור אטקס מהזווית שלו, תחת הכותרת "מאלטלנה ועד הרב ליאור", כתב כמה ימים אח"כ ש"הלקח ההיסטורי הרלוונטי ביותר מפרשת אלטלנה הוא, שעל המדינה מוטלת החובה למנוע סקטוריזציה של כוחותיה המזוינים". ב-23.6 אמיר אורן מתחכם עם מבצע "אל תעלה נא". לפני שבוע, רשימתו של ראובן פדהצור, "אלטלנה של הפלסטינים" תרמה חוכמה זו: "יש פרטנר, ויש עם מי לדבר". עמוס בידרמן צייר קריקטורה שהתפרסמה השבוע בה נראות שתי אוניות טובעות. תחת הכותרת 'אאוט' - ה'מרמרה', בעוד האלטלנה רשומה כ'אין'.

ישראל מידד
---------------------

הגירסה שלפני העריכה:

"הארץ" מטביע שוב את האלטלנה


באופן מקרי, אולי, התחברו שתי ידיעות יחד אשר, על פי התוצר התקשורתי, יצרו חרדה של ממש בחדר המערכת של העיתון "הארץ". הראשונה הייתה אודות ניסוח ההזמנה מטעם משרד הבטחון לטכס האזכרה השנתית לחללי אוניית הנשק של האצ"ל, ה"אלטלנה". אותם חללים, 16 במספר (ולמען האמת, אינני ידוע איך מציינים את מותם של ששה אנשי כוחות הבטחון, שניים צה"ל ופלמחניק אחד שאף הם נהרגו באותו יום), כונו "נרצחים" וכעבור כמה ימים הודיעה ממשלת ישראל שהיא מקציבה סך 300,000 ₪ לצורך איתור מה שנשאר מן האונייה בקרקעית הים וכדי להעריך האם ניתן להעלות אותה או חלק ממנה. הופעת האלטלנה על מסך הרדאר של "הארץ" גרמה לריכוז של 'ירי תקשורת' מסיבי.

ב- 26.6 כתב מוטי גולני ש"הפגז שנורה על אלטלנה היה אפוא בעל חשיבות עקרונית עליונה...הפגז שנורה בפקודת ממשלתה האזרחית של ישראל הריבונית מנע מלחמות אחים אחרות בעתיד, שמחירן מי ישורנו". דרור אטקס מהזוית שלו כתב ב"מאלטלנה ועד הרב ליאור" ב 29.6 ש"הלקח ההיסטורי הרלוונטי ביותר מפרשת אלטלנה הוא, שעל המדינה מוטלת החובה למנוע סקטוריזציה של כוחותיה המזוינים". ב - 23.6 אמיר אורן מבצע "אל תעלה נא" וברשימתו של יוסי שריד ב- על "גם בגין ושמיר בטרוריסטים" אף הוא הוסיף מהגיגיו. ב- 19.7, רשימתו של ראובן פדהצור, "אלטלנה של הפלסטינים" תרמה חוכמה זו: "יש פרטנר, ויש עם מי לדבר". עמוס בידרמן צייר קריקטורה שהתפרסמה ב- 27.6 בה אנו רואים שתי אוניות טובעות. תחת הכותרת 'אוט' יש את ה"מרמרה" בעוד האלטלנה רשומה כ'אין'.

חבל ש"הארץ" לא ציין לשבח את יוסף אקסן, התותחן הראשון שנדרש לירות על האוניה "אלטלנה", וסירב לירות על יהודים בהצהירו שהוא מסרב פקודה, מוכן להישפט ואף להיות מוצא להורג. פתאום העיתון נגד סירוב פקודה?

^

התלוננתי וקיבלתי תשובה

התלונה:

מי הם אותם ישראלים מכובדים?


טלוויזיה ערוץ 1

ID19075
תאריך ארוע 17:40-50 20/05/2011
עיתונאי עודד גרנות

בשעה 17:45 לערך, דיווח מהאולפן "ששי בחמש" הכתב לענייני ערבים עודד גרנות על ביקור קבוצת ישראלים במצרים אצל שר החוץ בממשלת מצרים נביל אל-ערבי העומד להתמנות כיו"ר הליגה הערבית. בקבוצה נמנו יעקב פרי, שמעון שמיר, דני גילרמן ודני יתום שחלקם הוזכרו בידי גרנות.

אלא שמר גרנות לא טרח לציין את היזהוי המאוד פוליטי של הקבוצה בעוד הצופה עשוי היה לקבל את הרושם שמדובר בקבוצה של סתם ישראלים חשבוים ללא תיוג או השתייכות.

רויטרס, למשל, תיאר את המפגש כך:

Former chief of Israel's Shin Bet intelligence agency Jacob Perry and the delegation from "Israeli Peace Initiative" group, lobbying its government to concede land to Palestinians for peace, arrives for a meeting with Egypt's Foreign Minister Nabil Elaraby, in Cairo May 19

וזאת דוגמא למקצועיות ודיוק ואתיות בתקשורת. אפילו מוספים בתמצות את העמדה של הקבוצה: ויתור על שטחים.

חברי המשלחת היו חברים של "יוזמה ישראלית" ואם היה מר גרנות מוסר על כך, הצו]פה בבית יכול היה לשפוט יותר טוב אם באמת שר החוץ המצדרי היה 'פתוח' וחביב לקהל אחר או שזה בעצם היה קהל 'ביתי'. אלא שכפי שאני מתלונן, אם הכתב הסתיר או פשוט חשב שאין זה מתפקידו להוסיף את הפרט הקטן אבל החשוב הזה, איך צרכן התקשורת הציבורית יכול לדעת?

להבנתי, הפר מר גרנות כלל של מסמך נקדי המחייב אזכור של זיהוי פוליטי או השקפתי ממוסד אם קיים כאשר במקרה זה, הוא לא עשה כן.
התשובה:
 
מר מידד שלום,
 
הנדון: קבוצת ישראלים בקהיר - 20/5/11
 
אני מתנצל על הזמן הרב שעבר מאז כתבת את מכתבך - מסיבות שאינן ברורות לי נדחק הנושא לתחתית הערימה ואתך הסליחה.
 
כפי שציינת במכתבך פרט מר גרנות את שמות האישים שביקרו אצל שר החוץ המצרי וכן גם מקצת מתפקידיהם בעבר.
 
הדרישה שיציין שמדובר בקבוצה שכינויה הוא "ישראלים בעד יוזמת שלום" היא דרישה שלא במקומה והאמירה שהעיתונאי הישראלי צריך לקחת דוגמא מכתב רויטרס אינה במקומה שכן כאשר עיתונאי ישראלי מדווח לקהל הישראלי הוא לוקח בחשבון מידע מוקדם שיש בידי הצופים/מאזינים - ברור שאין להשוות את המידע המוקדם שבידי הצופה הישראלי לזה שבידי צופיו או מאזיניו של כתב רויטרס בלונדון או בטימבוקטו.
 
אותם ישראלים הדוגלים בפתרון של שתי מדינות לשני עמית למעשה מטיפים לפיתרון שכיום רוב מוחלט של תושבי ישראל - כולל ממשלת ישראל והעומד בראשה - תומכים בו ולכן הדרישה להדביק להם תווית כשמאלנים היא דרישה מיותרת ושלא במקומה.
 
מר גרנות מסר את כל המידע בלי ניסיון להסתיר או לעוות אותו.
 
בברכה,
אלישע שפיגלמן, נציב קבילות הציבור
העתק:יו"ר, מנכ"ל, מנהל חט' החדשות, עודד גרנות, האגודה לזכות הציבור לדעת

תוויות:

על הממצאים הראשונים של החפירה המחודשת בתל שילה

תוכלו להאזין לכתבת ראיון בנושא ממצאים ראשוניים של החפירות החדשות בתל שילה.

הנה.

^

תוויות:

7.27.2011

היא נוצרייה? או מתנחלת?

------------------------------------

הסיפור (באנלגית).

טוהר הנשק - מצא את ההבדל

שתי ידיעות, יום לאחר יום.

הראשונה מיום 5.1.1948, השניה מיום 6.1.1948 ושתיהן הופיעו בעיתון הפועלים "דבר".

מצא את ההבדלים:



הראשונה בוצעה בידי לח"י נגד מטה הכנופיות ביפו והשניה בוצעה בירושלים בידי כוחות ההגנה נגד מטה כנופיות בעיר.

זה הכל.

ואם כבר, מי ראשי לפעול "בתגובה" ולבצע "תגמול"?

מ"דבר" מיום 15.2.1948:


 
^


7.26.2011

בגוש שילה - רוכבים

חווה בגבעה

גבעת הראל

לקראת שנה"ל תשע"ב

נפתחת ההרשמה לרכיבה טיפולית ולחוגי רכיבה.

רכיבה טיפולית:

מתאימה לטיפול בקשיים שונים- מוטוריים, התנהגותיים,

רגשיים ולשיפור הביטחון העצמי

לילדים מגיל 4-5.

ניתן לקבל סיבסוד משמעותי לבעלי ביטוחים משלימים בקופות החולים.

חוגי רכיבה:

לימוד רכיבה בסגנון מערבי מגיל 7

לנרשמים מראש לסדרת שיעורים - 12 שיעורים במחיר 10.

כמו כן החווה פתוחה בחופשת הקיץ לשיעורים מרוכזים או חד פעמיים.

לפרטים נוספים

צוות החווה

0525501501

02-9944811

7.25.2011

מה נרמז בתיבה נשגב



והנה, השכינה היתה בחמשה מקומות ונטלטלה, דהיינו: נוב, שילה, גבעון, בית עולמים- בית ראשון ובית שני, הרי חמש פעמים. וברמז: "יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (תהלים קמח, יג).

תיבת נִשְׂגָּב ר"ת נוב, שילה, גבעון, בית עולמים







תוויות:

הכותרות שהניעו את שלמה בן-יוסף

טכסט לתקופה ש"בין המיצרים"





בא רבי זירא בפני רבי אלעזר בן-ערך ומצא אותו ישוב כשעיניו זולגות מים ושפתותיו מדובבות ובוכה.  רבי זירא לקח צעדים אחורה ואמר למשרת של רבי אלעזר מדוע כך הרבי יושב ובוכה.  השיב לו כבר פעמיים נכמסתי אליו אך לא יכולתי.  ובעוד הם משוחחים ראו את רבי אלעזר נכנס לחדרו וכל הזמן עד ששוב ירד, בכה וקולו הולך ונשמע.

ומה ששמעו היה "אבן, אבן, אבן קדושה עליונה על על העולם בקדושתה, של האדון, ועתידין בני העמים לזלזל בך ולשים עלייך פגרים טמאים, לטמא אותך כמקום קדוש.  וכל מיני טומאות יקריבו עלייך.  אוי לעולם בזמן ההוא".






אמר ר' אלעזר לר' זירא בגלל זה [ בינתיים, סופר הסיפור עם יעקב אבינו ועל לקיחת 'אבן אחת מאבני המקום'] היא נקראת אבן ישראל.  זאת אומרת, שהיא נקראת כך על שמו של יעקב, שנתן בו עיניו ולבו.  והקב"ה עשה אותה בית עולמים ושם היתה שכינתו. טבגלל זה אני בוכה כי ראיתי שעל אבן זאת עתידין העמים לשים טומאות ופגרי מתים.  מי לא יבכה, אוי לעולם, או לאותו זמן, אוי לדור ההוא.  בכה כבתחילה, נח ושתק.  אחר כך שוב אמר אוי לאלו שיימצאו בעולם כשיתעורר המלך העליון של העולם.

^

7.24.2011

טו"ב אב מגיע...חג למחולות

"מחוללות בכרמים"- פסטיבל המחול היהודי לנשים בשילה הקדומה:-



"מחוללות בכרמים"

פסטיבל המחול היהודי לנשים בשילה הקדומה

יום שני ט"ו באב תשע"א - 15.8.11

חוויה נשית בלתי נשכחת!

מדי שנה מתקיים ב- ט"ו באב, פסטיבל המחול היהודי לנשים!

מטרת הפסטיבל להוות בית ובמה פתוחה לעולם המחול היהודי ההולך וצומח.

הפסטיבל מתקיים באתר שילה הקדומה ומשמר מסורת עתיקת יומין של בנות שילה שהיו יוצאות ומחוללות בכרמים-

" וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג-יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה... אִם-יֵצְאוּ בְנוֹת-שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת..."
(שופטים כ"א)

16:30- התכנסות ורישום \ התפנקות בבית הקפה הממוזג

17:30- סדנא ראשונה לבחירתך

18:30- פינות שלווה ורוגע, בית קפה פתוח.

19:00- סדנא שנייה לבחירתך

20:00- פינות שלווה ורוגע, בית קפה פתוח.

20:30- "מחוללות בכרמים"- מופע המחול המרכזי

21:15- "השמיעיני את קולך" המופע המוסיקלי המשותף של:

אתי אנקרי, מיקה קרני ואודה ליה ברלין!

22:30- סיום משוער

---------------------------------------------------------------------------------------------

פירוט הסדנאות (2 סדנאות לבחירתך, ההרשמה בעת רכישת הכרטיס):

מחול מודרני - יסמין משולמי

בסדנא נתנסה בסגנון תנועה חווייתי, נשים דגש על ריקוד שבא ממקום פנימי, פיזי ורגשי. נטעם מטכניקת המחול המודרני, נלמד, נרקוד וניצור יחד ריקוד אמיתי ומרגש.

יסמין- מורה למחול מודרני, יוצרת ורקדנית בלהקת המחול "נגה".

מדרש מחול- פרטים יעודכנו בהקדם

אלתור בתנועה- פרטים יעודכנו בהקדם

ריקודי עם - שרית דורון

כוריאוגרפיות עכשוויות וישנות. אווירה מחשמלת מלאת שמחה ועליצות. ריקודים מכל הזמנים: מעגלים, שורות, ונוסטלגיה.

שרית - מרקידה ותיקה בעלת עשרות שנים ניסיון.

מחול מזרחי- קרן אלפסי

מחול מזרחי שיונק את שורשיו מהמחול האוריינטלי הקדום והעתיק. בואי לרקוד מחול נשי הנובע ממקום פנימי ואינטימי, להנאה, לכיף ולשחרור.

קרן - רקדנית, אמנית, ומורה לריקודי בטן.

פלמנקו- קרן יוחנן

להרגיש, להביע, לרקוד. דרך יסודות הפלמנקו נתחבר לעוצמה הנשית ולרגש ונחגוג את הקצב...

קרן -מורה ורקדנית פלמנקו, יוצרת עצמאית. מלמדת בדגש של חיבור בין גוף לנפש.


ג'אז- היפ הופ- פרטים יעודכנו בהקדם

תנועה מודעת- פרטים יעודכנו בהקדם

לגעת כדי לגעת, קונטקט-אימפרוביזציה - אהובה קורן שגיא

קונטקט אימפרוביזציה מהווה מעצם הגדרתו את החיות שבאילתור, האפשרות להיות ברגע ולהתבטא מתוך ה"כאן ועכשיו". הריקוד המוליד שאיפה למפגש אמיתי הנולד ברגע וממשיך בסקרנות אל הרגע הבא, הלא ידוע.

אהובה- מנחת סדנאות בקונטקט-אימפרוביזציה ותנועה אותנטית, יוצרת ומופיעה במסגרות שונות.

מחול אפריקני ותיפוף גוף - ענת

שיעור דינאמי ואנרגטי המשלב בתוכו תנועת מפרקים, מתיחות , נשימה,השתרשות ושחרור. הקצב ותיפוף הגוף נעשה באווירה קבוצתית וסוחפת.

ני-ה- גבי שיר

"בגוף מאושר"- בואו לגלות את השמחה הטמונה בגופכן. שחרור - קבלה - שמחה - ריפוי. ניתן לגופנו את האישור להיות,

כך בפשטות, שלם כפי שהוא. נגלה כל אחת את אופן התנועה הייחודי לה. בסדנא- NIA –שיטת תנועה המשלבת ריקוד, אומניות לחימה וריפוי.

גבי - "אשת גוף", מטפלת ומנחה.

-------------------------------------------------------------------------------------------------

יזום: תיירות חבל בנימין - מוא"ז מטה בנימין ואתר שילה הקדומה.

מפיק: דינר הפקות.

ניהול אמנותי: אביטל חורש ומיכל ויצמן.

כרטיסים:

בהרשמה מוקדמת (עד ה10.8): 45 ₪

בערב האירוע: 60 ₪

הקדימו להירשם והבטיחו את מקומכן!

02-9944019









7.21.2011

הטור שךי במדור "מיקרוסקופ" שב"בשבע" גליון 452 מיום 21.7.2011


לפני שנתייחס לעשייה התקשורתית במדינתנו, אי-אפשר להתעלם מההתפתחויות בבריטניה שקשורות לנוהג של עיתונים מסוימים להאזין לשיחות פרטיות. אין זה סיפור של עיתון או עורך או עיתונאי. היתה כאן שיטה של קשר תקשורתי. אנו עדים לתסבוכת חולנית של שחיתות, קניית שוטרים ורכישת פוליטיקאים עד הדרגים הבכירים ביותר בטובות הנאה של ג'ובים וחופשות מרופדות. שני עורכים נעצרו ואחרים התפטרו. מפכ"ל משטרת לונדון התפטר. קיים חשד שאישים בסקוטלנד יארד ובמשמר המלוכה מסרו ידיעות בתמורה לטבין ותקילין, או כפי שנאמר במסכת קידושין: "הכסף מטהר ממזרים". ולא נשכח: פגיעה והוזלה של הערך האנושי בכל הרמות. קשה לצפות את הסוף.

ובחזרה למולדת, נציין לטוב את מנהל קול ישראל החדש, מיקי מירו, אשר החליט שמגישי תוכניות האקטואליה (לדוגמא - אריה גולן, ירון דקל וקרן נויבך), לא יוכלו עוד לפתוח את תוכניותיהם באמירות שיש בהן הבעת דעה אישית. התלוננו בעבר על המנהג הבלתי-חוקי הזה ביומנים ובמשדרים של אקטואליה. לא נאלם מאוזנינו שבאמירות הללו היתה ביקורת לא-מרומזת על אישים, גופים ומוסדות בצורה מוטה. והרי יסוד היסודות של הרדיו הציבורי הוא ש'אין לו קול', וכך גם כתוב ב'מסמך נקדי'. נכון, עובדי רשות השידור, לפי מיטב המסורת המהפכנית השמאלנית, ביקשו כל השנים וגם הצליחו לכרסם בכל ערך אתי מקצועי שנקבע, כי בנוסף לאופי הסקרני של העיתונאי קיים גם הקטע החתרני, הבלתי-ממושמע והרצון האנרכיסטי של רבים בתקשורת. המיקרופון הוא הרי 'שלהם'; המצלמה 'שלהם'; העריכה 'שלהם'; והציבור - יוק.

^

7.18.2011

איך אומרים? דתייה או דתית?



מבחינה דקדוקית אין כלל מחייב בבחירת סיומת הנקבה – ומכאן ששתי הסיומות כשרות: דתית וגם דתייה.
בימינו מקובלת הבחנה ולפיה בהקשר של תואר מובהק, במיוחד כשאינו מוסב אל אדם, אומרים דתית, כגון, 'שכונה דתית', 'אוכלוסייה דתית', 'השקפה דתית'. ואילו כאשר שם התואר מוסב אל אדם ממין נקבה משמשת הצורה דתייה, כגון 'אישה דתייה' (לצד 'אישה דתית'), ובעיקר כשהמילה באה בפני עצמה, כגון במשפט 'היא דתייה'.

בדומה לכך יש בזמן האחרון גם שימוש בשמות התואר חילונייה, חרדייה באותן נסיבות שבהן משתמשים ב'דתייה': 'בחורה חילונייה' (לצד 'בחורה חילונית'), 'חרדייה מבני ברק' (לצד 'חרדית מבני ברק') לעומת 'חתונה חילונית', 'שכונה חרדית' וכדומה. אליהם אפשר להוסיף את שם התואר 'חופשייה' – שגם הוא משמש בנסיבות דומות: 'אישה חופשייה' ואף 'ציפור חופשייה' (לצד 'אישה חופשית', 'ציפור חופשית') לעומת 'צניחה חופשית' וכדומה.

יש לציין שההבחנה שנוצרה בלשוננו היום בין 'דתייה' ל'דתית' אינה נובעת מן המצוי במקורות. במקרא אנו מוצאים "וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה" (רות ב, י), וגם "בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה" (שמות ב, כב) – כלומר הסיומת םִיָּה משמשת הן שם תואר לאדם ממין נקבה הן שם תואר כללי. לצד סיומת זו רווחת יותר הסיומת םִית, ואף יש חילופין בין שתי הסיומות: "רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה" (רות א, כב ועוד) לעומת "שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית" (דברי הימים ב כד, כו). בספרות חז"ל יש "גיורת מצרית" ו"מצרי שנשא מצרית" (לאדם) וגם "דלעת מצרית".

נעיר לבסוף שצורת הרבים של כל הצורות הללו זהה: דתיות, חילוניות, חרדיות, חופשיות, נכריות, מואביות, מצריות.

 





7.15.2011

ניסן בן-אברהם בידיעות אחרונות על קהילת האנסוים


והיא כוללת:

קהילת האנוסים בפלמה דה מיורקה, ה"שווקה", מונה כעשרים-אלף איש, ומהווה את אחת הקהילות הייחודיות בעולם, מאחר והיא אחת הבודדות שחבריה יכולים עדיין להוכיח את יהדותם, על אף מאות השנים שחלפו.

הקהילה הזו הייתה מבודדת חברתית, ולכן חבריה התחתנו רק בינם לבין עצמם. בניגוד לקהילות אנוסים אחרות, רבים מבני הקהילה הזו שומרים על אילנות יוחסין. למרבה ההפתעה, מי שיכולה לעזור להם להוכיח את יהדותם, זו דווקא הכנסייה ששימרה את רישומי הנישואין של בני הקהילה.

ויש תמונה של ניסן עם הכיתובית:
 
הרב ניסן בן אברהם, מצאצאי אנוסי קהילה מיורקה, מציג את אילן היוחסין שלו, המגיע מאות שנים אחורנית

כל הכבוד הרב ניסן!

שליש מימן בתמונה:






^

7.06.2011

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 449 מיום 30.6.2011


לפי פרשנות בחב"ד, התמיהה על חטא המרגלים שבסך הכול דיווחו אמת, מוסברת בצורה זו: ציפו מהם לקבל הערכה מודיעינית על הכנעני היושב בארץ בצורת העובדות היבשות, ללא תוספת תחושות אישיות. בנוסף, היה עליהם למסור את הפרטים למשה לבדו ולא בפומבי, בשידור חי. בצורה שבה הם דיברו, אכן היתה דיבה. והדיבה הזאת הביאה בסופו של דבר למרידה של בני ישראל עד כדי "ונשובה מצרימה".

בעצם לפנינו אב-טיפוס לסוגיה מקבילה: התנהלותם של האחראים על התקשורת ושל אנשי תקשורת. למשל, בתחילת החודש, לי-אור אברבך ('גלובס') יצאה להגנתה של יונית לוי בעקבות הביקורת נגדה על ההערות שהוסיפה לתרגום נאומו של ראש הממשלה נתניהו בקונגרס האמריקני. בעיני אברבך קיימת משטרת מחשבות, והבעיה היא לא עצם הפרשנות של לוי אלא העובדה שהפרשנות לא התאימה לאנשים מסוימים.

אלא שזאת כן הבעיה. נניח שבמקום יונית לוי היו מביאים לאולפן מתורגמן שהתמחה בלימודים אקדמיים של תרגום סימולטני, והוא היה מוסיף כהנה וכהנה פרשנויות. גם זה היה בסדר? או שהדבר היה פוגע בכבודה המקצועי ובמעמדה של הגב' לוי? והרי אברבך בעצמו מודה "שמגישי הטלוויזיה אינם מתורגמנים סימולטניים, וגם כשהם לא מפרשים הם מפספסים משפטים ולפעמים רעיונות שלמים". אז לא רק שיש בעיה בהוספה של דברים, יש בעיה חומרה עוד יותר של החסרה.

התוצאה היא שלא רק שאין לצרכני התקשורת פיקוח הוגן ומועיל אלא שגם מבקרי התקשורת כושלים ומכשילים. וכך יוצאת דיבה.

ישראל מידד